[ליצירה]
כל כך מוכר,
מעבר למדף - השאלה היא כמה מקום הם תופסים בלב.... לענ"ד הלב קטן מדי בשביל שניהם יחד. ובמצב שבו הם מונחים טוב ביותר -'יפת אלוקים ליפת- וישכון באהלי שם'. המהות של ר' נחמן, והכלים, יכולים להיות שאובים מחכמת הגוים של פינק פלויד.
ההבדלה חשובה מאד. ר' נחמן לוקח, ובגדול...
[ועם כל הכבוד הראוי לפינק פלויד, להחליט שר' נחמן היה שומע אותם (לומשנה גמלו) נשמע לי קצת תלוש. ר' נחמן מדבר רבות על מנגנים כשרים ועל חשיבות הענין, אז נראה לי שהוא היה עומד במלים שלו ולא מכניס את זה למדף הספרים שלו... ר' נחמן מצטייר בדורנו אנו כ'טיפוס' פתוח שמקבל הכל, אבל ניתן לראות בספריו את השמרנות שלו, והוא אוסר לקרוא אפילו ספרי פילוסופיה של הרמב"ם. בואו לא נסחף לפלורליזם מיותר... וצריך להזהר מאד עם המושג של קידוש החומר, ולא לעוות אותו למקומות של ערבוב תרבויות זרות וחולניות. להיייות דתי לאומי זה עסק שדורש בירור, אחרת אפשר להגיע למקומות מאד, מאד רחוקים מהאמת]
מתנצלת שגלשתי, אולם הרגשתי שיש פה בדיון דברים הדורשים הבהרה....
[ליצירה]
התחברתי מאד.
לא כל כך לחלק הראשון, בעיקר לחלק השני מ"עכשיו אני כבר גדולה". וממש אהבתי את "מעניין הקטע הזה, שככל שגדלים היכולת להביע רגש קטנה.זה כאילו ששטח הפנים של הלב הולך וקטן והרגש לא יכול לפעפע מקרבנו, רק בשקט , רק בחושך לובש צורה של פרח, של מילים או של דמעה"..
הרהרתי בזה הרבה ונתת לזה את המלים הנכונות. תודה.
[ליצירה]
אני היחידה שרואה כאן ביקורת
שנוגעת בבפנוכו של הבטן של החינוך הדתי-לאומי?...
בכל אופן- זה העביר את הנקודה בציניות מקפיאה ואמיתית.
ואל תדאג, נהר, אני לא היתי מביאה את זה בחיים לפעולות בני עקיבא...
[ליצירה]
אהבתי את הרעיון, אם כי
נראה לי שזה לא מספיק "מתייפייף" כדי להיות שיר. נוטה יותר לכיון ה'מונולוג'.
מזכיר לי שתמיד כשיש קשיים , אפילו קטנים, יש ענין להזכיר לעצמנו שתכל'ס- בשביל זה אנחנו כאן...
מה קוראים אותו "אדם לעמל יולד", 'סיסמתי' ככל שישמע, ההתמודדות מול הקושי- היא, היא המטרה. (שמעתי מהרב טל , ואהבתי מאד)
אז איך היינו אומרות באולפנה?
"שנזכה"?
שנזכה...
נ.ב. אהבתי את ההקבלה של -אור גדול, חיוך קטן.
תגובות