אם זאת תיבת פנדורה
זאת בעצם קללה, לא?
ומצד שני זאת גם ציפיה
לסגור ולנעול את כל הצרות, (רחוק מן העין ורחוק מן הלב)
שגרמה לדובר
אותה הנמענת...
ובנוסף,
אם היא תתמלא
אבוי
אותה אחת שחררה כה הרבה צרות ובעיות.
ואולי בכלל הנמענת היא פנדורה?
והמשפט הזה מביע
שאיפה שכל הצרות
יתכנסו חזרה לאותה התיבה?
מחליף פנים כזיקית:)
אמילי
[ליצירה]
אם זאת תיבת פנדורה
זאת בעצם קללה, לא?
ומצד שני זאת גם ציפיה
לסגור ולנעול את כל הצרות, (רחוק מן העין ורחוק מן הלב)
שגרמה לדובר
אותה הנמענת...
ובנוסף,
אם היא תתמלא
אבוי
אותה אחת שחררה כה הרבה צרות ובעיות.
ואולי בכלל הנמענת היא פנדורה?
והמשפט הזה מביע
שאיפה שכל הצרות
יתכנסו חזרה לאותה התיבה?
מחליף פנים כזיקית:)
אמילי
[ליצירה]
היי כנרת
שנייה, אני מחייך.
את צריכה לקרוא שוב את השיר.
כי זה שיר אופטימי.
הוא אומר, שלרוב אנחנו מכניסים את העצב לחיינו,
אנו מרשים לו לדור במחוזותינו.
אך, במקומו אנחנו יכולים לעיתים קרובות לאפשר לשמחה לדפוק בדלת, להכניס אותה, להציע לה בית חם בלבנו
ולחיות.
זה הרעיון
תודה
שי
[ליצירה]
חיוך נוגה,
מבין לליבך.
יושב איתך שם בחניון תת קרקעי
מעשן סיגריה איתך.
ומזכיר לך ולעצמי, שכל מי שהלך, הגיע הזמן שלו ללכת.
ומי שיבוא, ברוך בואו.
כי הגיע תורו.
קבל חיבוק אחי ,
[ליצירה]
ואינני שואל
"מדוע לא יבוא האביב אל לבי?"
חזק ואמיתי ביותר, יש משהו משחרר בעצבות.
לעיתים אנחנו מונעים מעצמינו את השמחה בלי סיבה מיוחדת.
יופי של שיר.
שי
תגובות