אם זאת תיבת פנדורה
זאת בעצם קללה, לא?
ומצד שני זאת גם ציפיה
לסגור ולנעול את כל הצרות, (רחוק מן העין ורחוק מן הלב)
שגרמה לדובר
אותה הנמענת...
ובנוסף,
אם היא תתמלא
אבוי
אותה אחת שחררה כה הרבה צרות ובעיות.
ואולי בכלל הנמענת היא פנדורה?
והמשפט הזה מביע
שאיפה שכל הצרות
יתכנסו חזרה לאותה התיבה?
מחליף פנים כזיקית:)
אמילי
[ליצירה]
אם זאת תיבת פנדורה
זאת בעצם קללה, לא?
ומצד שני זאת גם ציפיה
לסגור ולנעול את כל הצרות, (רחוק מן העין ורחוק מן הלב)
שגרמה לדובר
אותה הנמענת...
ובנוסף,
אם היא תתמלא
אבוי
אותה אחת שחררה כה הרבה צרות ובעיות.
ואולי בכלל הנמענת היא פנדורה?
והמשפט הזה מביע
שאיפה שכל הצרות
יתכנסו חזרה לאותה התיבה?
מחליף פנים כזיקית:)
אמילי
[ליצירה]
כפיים...
לפעמים יש את התחושה הזאת, הרצון הזה לכתוב, רק לא ידוע בדיוק מה, איך יצא, על מה לכתוב, ואז כמו במגע קסם, המילים יוצאות, הדף מתמלא, והעולם נברא.
הרבה פעמים זה אפילו לא משנה על מה כותבים, או מה מוסר ההשכל, אלא פשוט כותבים.
וכשזה יפה, אין תחושה יותר טובה מזאת.
ממש אהבתי
שי
"תודה לך מילה קטנה שהדיו אותך גילה"
[ליצירה]
נסיך קטן
צייר נסיכה צופה בשקיעה
צייר גם אותך אחז בידה
צייר פרח ופרפר רוקד
צייר עולם יפה יותר
צייר מה שחפץ ליבך
רחוק קרוב מציאות או הזייה
בידך המכחול הצבע והבד
רק אל תרגיש בדד
מקסים
שי
[ליצירה]
ממש יפה
כתיבה יפה, קולחת, מעניינת ומסקרנת.
אבל חסר טיפה,
חסר איזה מוסר השכל, איזה רעיון נוסף.
בסוף הסיפור מתגלות האמא והבת.
איפה הן היו עד עכשיו?
בקיצור
אם קצת הוספות ותוספות יש סיפור עם פוטנציאל גדול.
רק טוב
שי
[ליצירה]
שלום גברת כנרת מיוחדת
קודם כל תודה על מילותייך.
לא הבנתי בדיוק מה הכוונה ב "ירידה במשלב"
לגבי השורה השנייה "שם העצב קורא".
ניסיתי להיזכר למה התכוותי שכתבתי ולא הצלחתי.
אולי הרגשת שכתבתי "קורא" מלשון "קורא מספר" או משהו כזה, למרות שנראה לי שהתכוונתי קורא מלשון קורא בקול צועק.
אולי באמת התכוונתי קורה, שם העצב נולד.
לא יודע, אני אחשוב על זה קצת ואם אראה שאת צודקת, אשמח לשנות.
תודה מיוחדת
שי
תגובות