[ליצירה]
עד כי יבוא...
ואף על פי שיתמהמה....בסוף הוא יבוא
המשיח הפנימי של כל אחד ואחד...המשיח הכללי של כולנו...
כעת אנו אסורים ומרגישים כנפרדים מהטבע ,מהנשמה,מהבורא...
אך בסוף נרגיש שהטבע זה אנחנו,שהבורא זה אנחנו...וכשנגיע להיות כאלהים,יודעי טוב ורע... נבין שאין הפרש בין הגוף לנשמה...
אנו נהיה הים,הגלים,הסלע,והחול גם יחד...
אך נצטרך להמתין...עד כי יבוא שילה...
אל דאגה ליאורה,אין עצב...והציפיה הממושכת מעצימה את המתנה המצופה...
שאי ברכה ליום שכולו אושר...
[ליצירה]
אהבתי מאוד
את הפשטות במילים ,את הגאונות במשפטים
הקצרים,אשר מושכים את דמיון כל אחד ואחד
למקום,אשר שם הוא חש את שעל ליבו.
שוב אנחנו פה - ביחד
אני לבד - אך הינך לידי
אתה שם - ואני בגפי
זרה לעצמי בעינך - מאבדת את זהותי
כואבת שתפתח - לומר לי...
ואין קול - שזה לא את
ויש עונה - זה אני
ללא מילים - העיניים מדברות
ברחמים.
[ליצירה]
עצימת עין
ליאורה היקרה!
המאבק ביצר הרע בנושא זה ,אינו אפשרי כלל וכלל,
לא ניתן לבער את היצר הזה ואף לא לתקנו . זה אחד מסוגי היצרים ש"אם אין הקב"ה עוזרו ,אין הוא יכול לו"
ואין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים.
וזה יתוקן רק בימיו של משיח בלבד, משיח פרטי ,או משיח כללי.
אכן אנו צריכים לעבוד על הטבעים שלנו ,אך יש דברים שלא מנסים לתקן לבד ,אלא יש לנו רק להמנע ולברוח מהם כמו מאש.
דעי!!! שהאדם נמצא במצב "הארה" מאור התורה וזוהר הרקיע, אשר מחיה אותו מבלי הפסק... (וזה מדהים!) אז כלכך שומרים מכל דבר אשר עלול בטעות להוריד אותנו ממדרגתנו.
מקווה שהבנת... אבל מי שעולה בסולם ,קורא שורות אלו
וודאי מחייך בנועם רב.
[ליצירה]
[ליצירה]
תודה
תודה למאיה על השתלבותה בנוף השקיעה,במחזה
הקסום ביותר של הטבע,אשר בכל פעם ,לא נס ליחה של ההתפעמות של חדרי ליבנו,מהשחקנית הראשית,תחת עיניו של הבמאי הטוב ביותר ביקום.
[ליצירה]
ואיך אוכל אשיב פניך ריקם
שחנותי פתוחה לרווחה
ומקיף אנכי לכולם
היד כותבת והפנקס פתוחה
וכעת הכל מתוקן לסעודה
לא עוד תבקש נפשך
כי אין לי עוד בעולם מלבדך
עכשיו שנותרנו אני ואתה
[ליצירה]
רצון
קראתי את שכתבת ,כמה וכמה פעמים
כדי להבין ,את שהבנתי כבר בקריאתי הראשונה,
הארת לי פתח להבין את רצוני שלי,
תודה
דעי שהתענוג מבטל את הרצון , ואם יש לנו רצון לאין סוף , כך התענוג יהיה אין סופי.
תגובות