כששכבתי שם,
נשמתי פרושה כולה, רפויה
ומעליה צילך
כמו מגדיר רק את קווי המתאר—
יכולתי לראות שם
בחושך סמיך
ודרך שכבות שכבות
של מחיצות,
לב גואה
ועולה על גדותיו
ונשפך אל תאי הזיכרון שלי
שקלטו
ושקטו.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... אמא'לה. ה' ישמור אותי. בחיי שלא היתה כאן בכתיבה שמץ של אירוטיקה. דייייייי, די לחפש מין בכל דבר. זה מעיק, בחיי. הצילו. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אובייקטיבית, השיר טוב מאוד. המשפטים האלה, שבין לבין התאורים... קלעת בול. וחבל, כי אפשר היה להעביר הכל, בלי לפגום בכלום, גם בלי החמישים שקל. ולהיפך, מוטב היה בלעדיהם. [ליצירה]
- [ליצירה] ... כן.. אני בהחלט מקווה. מודה שנכנסתי לחצי-הלם. (@) [ליצירה]
- [ליצירה] ... יש לה כמה וכמה "צרים", אבל אני כיוונתי לשיר הנ"ל: --- תלולית החול שמש רוותה על תלולית החול- אני ואתה ובלב- אושר שליו. חצאי צבעים, חצאי קולות לא צריך לשאול, לא צריך לענות הבט, הקשב. העבר ידך על חלקת שערי. בלב- אושר שליו. צרי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אמממ. כן. זה שיר נהדר, של *אלתרמן*. [ליצירה]
- [ליצירה] ... את כותבת את עצמך נפלא. ואני מתרגשת בכל פעם מחדש. --- |מחייכת לעצמי חיוך קטן, כשאני חושבת מה יהיה מספר תשע|. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אכן. לא השתמשתי ב"נכמהת" כי לא הסתדר לי. וכפי שאמר מי שאמר, זו אכן מילה השגורה על לשוני (:. <מה יש, אסור כבר לחדש חידושים בשפה?..> [ליצירה]
- [ליצירה] ... בגלל זה אמרתי שזה אחלה, והתכוונתי לזה. כי... זה ממש תלוי באיזו גישה באים לכתיבת שירים. הגישה הראשונה- כתיבה כדי לפרוק, כדי להתבטא, כדי להוציא על הנייר את מה שעל הלב.. וכו'. זאת יכולה להיות גם כתיבה שמעבירה מסר, אבל המטרה העיקרית היא להוציא, לפרוק. הגישה השניה- כתיבה אומנותית. נכון, בכתיבה אני מבטאת את עצמי, אבל בצורה מוקפדת. אני מכוונת את הכתיבה לקהל, לא פחות מאשר לעצמי. ולא רק ל"סתם קהל" (במרכאות, כי אין דבר כזה..), אלא גם לקהל שמבין בשירה מבחינה מקצועית. כמעט תמיד מתחילים מהראשונה, יש כאלה שמאמצים גם את השניה... אבל להישאר בראשונה זה לגיטימי לחלוטין. [ליצירה]
- [ליצירה] ... רעות, זו הסיבה העיקרית, אם לא היחידה, שלא נוגעים. כל השאר זה לסבר את האוזן (לאו דווקא במובן השלילי). [ליצירה]
- [ליצירה] ... ??? !!! :*))))) -- שירה, סליחה על התקף הלב. [ליצירה]
תגובות