אני דלי (דליה היא הנקבה)
מתוארך לתקופה בה
גבר עטה גלימה לעורו ואשה הניקה ביתה
צמא כמו כלב לטיפה
אחת
אני דלי שיודע
אין כרגע, מחילה בנמצא. יש תנועה.
מחכה לרגע השקת גחוני
בשצף תחתיי
ומתפלל אל אלוהי-החבל
אל תיקרע - - -
נעשה את זה, נשיקה.
אהבתי את משחקי המילים ששובצו כאן:
כלב לטיפה (פ' דגושה ובלתי דגושה), השקה ונשיקה, הלך החבל אחרי הדלי או להפך... ובכלל..
כבת נאמנה למזל דלי אני אוהבת שירים בלתי נדלית.
[ליצירה]
משחקי מילים
אהבתי את משחקי המילים ששובצו כאן:
כלב לטיפה (פ' דגושה ובלתי דגושה), השקה ונשיקה, הלך החבל אחרי הדלי או להפך... ובכלל..
כבת נאמנה למזל דלי אני אוהבת שירים בלתי נדלית.
[ליצירה]
כן שי, לעת עתה נראה לי שאשאיר את זה ככה. נח לי עם זה ששני הגירסאות נמצאות כאן. וזה מספיק על אף התיקונים הקלים שהיה צריך לערוך בכל אחד מהם.
.. . ובכל זאת אומר שהסיום של הגירסא שבתגובות "זו שירה" חביבה עלי יותר.
מנחם
שנזכר במעט געגוע איך שב תלמד היה ביטוי מוביל בישיבתו.
[ליצירה]
זה קטע טוב שנותן תחושת אמינות. ורצון להמשיך ולקרוא עד שהוא כבר יגיד את הוידוי שלו. ואיזה יופי זה שהוא לא ושהוא סומך שנבין לבד.
אני לא בטוח שחייבים לשים את הדברים בגרונו של ילד קטן. מישהו טיפה יותר מבוגר היה עושה טוב לקטע.
והיה שם גם איזה קטע עם המנהל וההתנהלות סביב שקצת קצת סטה מהאינטיסיביות שמאפיינת את כל הוידוי.
כל כך נכון להיפגש אקראית עם זה עכשיו ערב ראש השנה. נראה לי שאלך להתוודות ליד איזה עץ (אולי ביער? הוי אבא)
[ליצירה]
רציתי להגיב כבר אתמול ולא ידעתי מה לומר.
אז אומר שזה יפה מאוד ככה כמו שזה. ואני מעדיף לחשוב שזה נראה ככה כי כך רצית ולא כי אין סורק. וזו לדעתי התמונה הטובה בשלישיה האחרונה.
והחצאית והמים וזהו.
תגובות