רגלי
למודת הערים
ספוגת ההמון והרעש-
איך זכרה את ימי ילדותה הרחוקים
עת לרגע
יחפה,
נגע עורה
בעורו המסוקס של העץ.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] :-) יהודית, פשוט אין לך מושג עד כמה שימחת אותי :) עוף, אתה כזה מצחיק :) תודה על ההסבר. זה בערך כמו "קווה אל ה', חזק, ויאמץ ליבך, וקווה אל ה'". (ברוח ימים אלו). אבל זה כל כך קשה להמשיך ככה! זה תמיד לגרור עוד קצת ועוד קצת בלי לראות בעצם שום התקדמות! ----------- נטע!!! חזרת! מסרישי ממש בדרך... ובואי למפגש!! [ליצירה]
- [ליצירה] בפעם האלף שאני נכנסת לקרוא את היצירה הזאת, ועדיין לא הגבתי... יצירה שמזכירה לי עד כמה זה כן כואב כשאני חושבת לרגע שזה לא. זה כואב. אוהו, כמה שזה כואב. למרות שלפעמים לנסות לחבר "תותבת" יכול להיות כואב באותה המידה בדיוק... [ליצירה]
- [ליצירה] הו, נהדר! רצה לראות עם יש לך עוד כאלה... [ליצירה]
- [ליצירה] לאאאאאאא! גשם זה טוב! אל תלך! נו טוב, אני אהנה ממנו בעצמי. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפהפה! מתחילה באש ונגמרת באש - אף פעם לא חשבתי על זה... [ליצירה]
- [ליצירה] אה, אלול, לא צריך לקחת קשה את מה שאני אומרת. לא אמרתי שזו לא הוכחה - היא הרי מוכיחה את העניין יפה מאוד. אני אפילו לא יודעת להסביר מה כל כך מוזר לי פה. אני מניחה שזאת פשוט הדרך שלי להשתעשע מהעולם. זה הכל. [ליצירה]
- [ליצירה] . "כי בדרך אלייך את... כל כך איתי". אהבתי את המשפט הזה. לא יודעת למה, אבל הוא מצא חן בעיני :) [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ'. מזכיר לי את הצב האומלל שהסתובב אצלנו בגינה. אמנם לא פגעה בו שום אבן, אבל הכלב שלנו החליט לבדוק מה הטעם של רגלי צב... הוא גסס כל השבת, נראה לי :( טוב, גם יצר הכלב רע מנעוריו, מסתבר. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד :) [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, זאת תגובה מפגרת, אבל זה פשוט יפהפה. [ליצירה]
תגובות