רגלי
למודת הערים
ספוגת ההמון והרעש-
איך זכרה את ימי ילדותה הרחוקים
עת לרגע
יחפה,
נגע עורה
בעורו המסוקס של העץ.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה "העצבים החשופים מסבים לי כאב עם כל משב רוח". ממש ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] ברררר זה קר... [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב. [ליצירה]
- [ליצירה] פחחחחחח חמוד מאוד מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] הסגנון לא רע בכלל, אבל זה קצת מבולגן מדי, ובסוף קצת קשה להחליט מה לקרוא לפני מה... (והרעיון מסקרן). אסתר, מתחילה לחבב קומיקסים מאז הסנדמן. [ליצירה]
- [ליצירה] הו... פשוט שיר נפלא... אין אין אין עוד בעולם כמו גשם! (בעיקר כיף לקרוא אותו עכשיו, כשהאושר באמת בחלונות ובלב:]) [ליצירה]
- [ליצירה] מישי!!! התגעגעתי אלייך!! איפה היית כל הזמן? חוץ מזה, זו לא אסוציאציה חופשית בכלל:) זה בדיוק אותו ריק. ממש ממש אותו ריק. חוץ מזה, מסרישי בדרך... [ליצירה]
- [ליצירה] * תודה רבה גם לכל המגיבים האחרים! אתם באמת עושים טוב על הלב! (ומצטערת שאני כותבת את זה רק עכשיו. המחשב עושה לי בעיות היום...) ולמי שלא הבין - סביר להניח שהשיר לא מאוד מובן, אבל אני לא בטוחה ששירים אמורים להיות מובנים כבר בקריאה הראשונה תמיד. זה כמו מן חידה כזו שצריך איכשהו לפתור... [ליצירה]
- [ליצירה] אין מה להגיד- שיר נהדר! רק לא הבנתי את ההדגשות במילה "למנותקת". יש לי לפעמים קשיי הבנה כאלה :) שיר מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ. הפסקאות נראות כאן מוזר. ואם כבר הרעיון של חתלתול (שאגב, לא נראה לי כל כך מוצלח כי זה היה די משעמם לקרוא את זה שוב, אבל אולי זה כי אני עייפה עכשיו ולא ממש מבינה למה התכוונת), היה נחמד לעשות את המשפחה בלעדיו, ולמשל לעשות שאחותו חולמת עליו כל הזמן, ככה שאנשים בסוף לא יודעים אם הוא היה באמת או לא. מקווה שהסברתי את עצמי טוב. אה, והרעיון מקסים :) [ליצירה]
תגובות