ביום בו הבנתי
שלא אוכל לתקן את העולם,
השמים לא נפלו
הקירות לא רעדו
האדמה לא נסדקה
ובליבי אין מועקה.
ביום בו הבנתי
שלא אוכל לתקן את העולם,
החלטתי לתקן את עצמי.
הלוואי וירבו כמוך בישראל אולי יהיה עתיד טוב יותר!!
רק אני לא ממש מסכימה איתך שאין לך שום תיסכול על כך שאינך יכולה לתקן את העולם אני מרגישה כך
בידידות:
אופטימית עדיין
[ליצירה]
אהההההההה
הלוואי וירבו כמוך בישראל אולי יהיה עתיד טוב יותר!!
רק אני לא ממש מסכימה איתך שאין לך שום תיסכול על כך שאינך יכולה לתקן את העולם אני מרגישה כך
בידידות:
אופטימית עדיין
[ליצירה]
.
טוב, כמה דברים:
א. לא הבנתי מה הקשר של הממותה לסיפור.
ב. מה יש לך מחצילים? איכסה.
ג. אני חושב שהמשפט : "אני קקטוס מוטנטי רשע" הוא אחד מהמשפטים הגדולים ביותר בתולדות ספרות האינטרנט העברית.
ד. גיליתי טעות בסיפור: לפידל קסטרו אין חזיר מחמד, יש לו שפן פלאים.
ה. הסוף צפוי מדי. כמו כן, הסיפור קצר מדי, יש מקום לעוד כמה פרקים.
[ליצירה]
-
ראשית, אתה חייב להמעיט בשימוש ב"-", ברוב המקרים זאת שגיאה דקדוקית. וגם השימוש ב"!" מוגזם לחלוטין.
שנית, אין לי מושג איך לא משעמם אותך לכתוב על פוליטיקה, מה גם שכאחד שמרבה לכתוב בנושא, אסור לך לשגות בביטויים כמו פופוליזם, שמשמעותו ויכוח לשם ויכוח (וביטוי כמו "נגד העם" הוא בודאי פופוליזם).
ושלישית, תקרא את זה:
http://images.maariv.co.il/channels/0/ART/511/595.html
וזהו, נמאס כבר מהפוליטיזם הזה שאתה עושה לאתר.
אבל גם לשתוק מול זה כבר נמאס.
[ליצירה]
-
שמואל, זה לא חוכמה. גם אני נחשב למשורר הבכיר ביותר מבין אלו שכותבים בין 12 בלילה ל-12 וחמש דקות, עם עין אחת עצומה, יד שמאל מאחורי הגב, משקפי שמש אדומים ומקטרת ירוקה בפה.
בקיצור, זה לא חוכמה להיות בכיר במגזר שלך כשיש רק עוד 7 אנשים בעולם ששייכים לאותה קבוצה....
אם היית כזה בכיר לא היית חוזר על שגיאות הפיסוק שלך בכל יצירה ויצירה, היית מחדש משהו ויוצר דברים מקוריים ולא הערות פוליטיות חסרות מעוף שבסופן סימני קריאה.
אבל מי אני לעומתך, הרי כתבת לי שאף אחד לא יכול ללמד את שמואל ירושלמי כי רק הוא יודע מה נכון.
לא הייתי כותב את כל זה אלמלא השחצנות שבהערתך פה.
(ו-לומשנה, למה לשבור לי את המסך?)
[ליצירה]
-
גברת מית ומר אייקון, אני לא חושב שכל כך הבנתם את כוונת הכותב. הכותב רן לא בא לשתף אותנו בסטייה, הוא בא להעביר ביקורת על אותם אנשים שנכנעים ליצרם, אומללים ומאמללים, בין אם בנות זוגם יודעות על מעלליהם בין אם לוא.
השימוש בגוף ראשון בקטע בא להציג את הדמות לא כמפלצת, אלא כבן אנוש חוטא ומעוות שלא שולט בעצמו וגורם סבל לאשתו, מה שמופיע בשורת הסיום.
תגובות