:)
טוב, אז אני שמחה שלא נמאס לך, ואלו המילים
מתוך השיר "אותך":
...ביתך הקט שכן מול ים
שקעה חמה כמו תמיד
ראשי פרחים הפכו צהוב לארגמן
סיפרו שבועת ליבי לעננים.
...אהי פרפר, פרפר קטן רוחף בין שושנים.
(תודה על הסבלנות אביב וסתיו, זה נצרך בחילופי עונות).
בהחלט הגיע זמן הגאולה. זה מה שהאהבה עושה.
אהבתי את השימוש במלים
רוחף - רוכב.
מלים בשירך הזכירו לי שיר של אריק איינשטין. לכתוב לך , או שנמאס לך מהאסוציאטיביות שלי?
(רק, רק אוצרות אני מעלה מה'אקראיות', רק)
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
:)
טוב, אז אני שמחה שלא נמאס לך, ואלו המילים
מתוך השיר "אותך":
...ביתך הקט שכן מול ים
שקעה חמה כמו תמיד
ראשי פרחים הפכו צהוב לארגמן
סיפרו שבועת ליבי לעננים.
...אהי פרפר, פרפר קטן רוחף בין שושנים.
(תודה על הסבלנות אביב וסתיו, זה נצרך בחילופי עונות).
[ליצירה]
בהחלט הגיע זמן הגאולה. זה מה שהאהבה עושה.
אהבתי את השימוש במלים
רוחף - רוכב.
מלים בשירך הזכירו לי שיר של אריק איינשטין. לכתוב לך , או שנמאס לך מהאסוציאטיביות שלי?
(רק, רק אוצרות אני מעלה מה'אקראיות', רק)
[ליצירה]
אל תאמרו עליה
חשבתי שאתה מתכוון למישהי:
אל תאמרו עליה
שהיא שחרחורת.
ואז שמחתי, חשבתי שעברת לכתוב שירים אנושיים, על סיעורי הנפש של האדם.
התבדיתי.
אבל עדיין אני מצפה
[ליצירה]
שיר יפהפה, על זיכרון ושיר ורז סוד.
מבחינה מבנית, לפי עניות דעתי היית צריך אולי להפריד השיר לשני בתים בשורות המשפטים הבאות:
נחתם ונלקח איתם גם הסוד
(כאן ההפרדה)
הסוד נלקח אך התרבות נשארת
[ליצירה]
כשראיתי את הקטע המטורף והציני שעשו בני המשפחה מעצמונה נזכרתי שראיתי סצנה את הסרט "הפסנתרן":
בגטו ורשה עוצרת מכונית גסטפו ליד אחד הבתים, הנוגשים שבתוכה עולים לקומה הרביעית, שם מסבה משפחה, בראש המשפחה עומד אדם נכה על כסא גלגלים, דבר ראשון הקלגסים זורקים אותו מהקומה הרביעית.
דבר שני -הם מורידים את בני המשפחה -אומרים להם לרוץ קדימה ופשוט יורים בהם -והכל בלי סיבה,ובחדוות רוע רק משום שהם יהודים.
האם תקראו כך לאחינו החיילים שמבצעים את הפקודה בחריקת שן? שבאו באיפוק,ובחיבוק?
תגובות