נפנופי דמדומים,
עגונים כנמל בעת שקיעה.
ילדותי הדלה צפה ועולה
מיוסרת מתיסרת וכעורה.
על בסיס האם לא אוכל
להבין את גודל האסון.
הן נולדתי ולשם אפול.
אפול כגוזל הנדרס לעפר על הכביש.
אפול כי ידעתי, אפול כי אמות.
לותנת מידדה
-
אני זה אני זה אני.אוהב אוהבת לא אוהב.ואתם זה אתם זה אני.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] למה את כותבת כל כך קטן? זה לא כיף!!! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה אסתר חמודה!! [ליצירה]
- [ליצירה] עוף יקר, האם אתה מייצג את עמדת הביינישים בגלל שהם צריכים ייצוג או שאתה מאמין בכל ליבך בהמ שאצבעותיך כותבות? על כל פנים, דברים יפים אמרת אך יפים לאנשים החושבים כמוך. הלא כן? [ליצירה]
- [ליצירה] אני צריכה לקרוא עוד פעם. זה משהו! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] יש לחיות ע"פ העכשיו לא לחכות לזיכרון ולחיות על פיו. זה לא קל, אך זה אפשרי. מתחילים מזה ששמים לב שאנחנו נושמים. הרי זה מדהים, לא? נושמים. כל שנייה. זוהי מציאות, זה עכשיו. אם נתרכז בנשימה נחיה א ת העכשיו. [ליצירה]
- [ליצירה] "יש אנשים שלא צריכים לחיות"- הלו, משהי כאן זקוקה לעזרה.... [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, לא נעים! [ליצירה]
- [ליצירה] לקרוא ולא להאמין.... הכיצד? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך, אסתר חמודה. [ליצירה]
תגובות