ברוך הוא
שבחרתְ בי
ובדעתי
לצרף ולהצמיד
חדר לחדר ועליה לעליה
בקצב המצילתיים
וברווח שבין ובזמן שנותר
תשהי שם, עד תומי.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נהדר, גם אני הייתי רוצה לפרוש כנפיים ולחוש את מגע האוויר החם על שטיח- הדלתות הלבנות-קרות המקיפות אותי מכל עבר ברוך הבא [ליצירה]
- [ליצירה] יפה [ליצירה]
- [ליצירה] יפה [ליצירה]
- [ליצירה] יפה [ליצירה]
- [ליצירה] / נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני הק' מצטרך להנ"לית שמעלי. רוצה לומר לך כמה מילים והן די מתוקות. אהבתי את הסופים של השירים גם בזה וגם באחרים. הם מקפיצים את כל הקודם להם מעלה מעלה. (למשל הסיום, 'דע רק זאת ~ (...)ואני, כשאינני חכמה', שאגב הזכיר לי את 'את הכי אבודה כשאת שיכורה' של הכנסיה) [ליצירה]
- [ליצירה] הקריאה הקשה של השיר (בשל השימוש הרב באותיות כמו ריש וקוף וגימל שמקשים על קריאה זורמת) מכריחה אותך לקרוא את זה לאט ולהקשיב לתוכן. הכתיבה, המאוד-חושנית כופה את ההתחברות לסיטואציה. דוקא לסיום יש צליל מאוד נח ונעים. וכך גם תוכנו. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את לכו, כנסו את כל היהודים שבתוכי (היום יוצאים למלחמה.) אך באופן כללי "שיר הערים" יותר דיבר אליי... [ליצירה]
- [ליצירה] אחת, זה יפה. הקטע ארוך מספיק על מנת ש'יהיה' מה לקרוא ולא רק למסור לנו בקיצור את הפואנטה (כמו שלפעמים אני עושה לבדיחות ולא מבין למה אנשים לא צוחקים) את עושה את זה טוב כל כך. [ליצירה]
- [ליצירה] מה שיותר מעניין זה ההקשר האחד שתחתיו נמצאים שתי הפעולות האלה. איך אותו זכרון גורם גם להקאה -פעולה המסמנת את סירובו של הגוף לקבל חומר מסוים לתוכו - וגם לבכי פעולה בה הגוף עולה על גדותיו ומראה לעיני כל את הרגשות הכמוסים. [ליצירה]
תגובות