אין קיצורי-דרך
אל קיצורי הדרך.
(נכתב בדרך למחלף ניצני עוז, בשעה ששם התחיל הכביש)
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
- הרהורים לפני שינה II
- רגעים ארציים מול תא גזים חרב
- בין גרמניה לירושלים
- שצף
- על המוסריות שלנו כלפי ערבים
קשור אלי
- [ליצירה] חכם... שנון... ***** [ליצירה]
- [ליצירה] ולפעמים זה גם ממש מסובך להגיע אל הדרך שאמורה לפתור את כל ההסתבכויות. עושים רונדלים ומבזבזים את הזמן כדי למצוא את הכניסה אל הכביש שאמור לחסוך את הזמן היקר שלא יתבזבז... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאד! [ליצירה]
- [ליצירה] --- אבל אני לא נוהג, חס ושלום! פשוט הנסיעה הזו בכביש 57 או 59 היתה כזו ארוכה ולא נגמרת, והקטע הזה, שהוא חלק משיר, נכתב כאנטיתזה לקטע שכתבתי בשלב מוקםד יותר בנסיעה, על זרימתה בכביש 2. ובימינו אנו, פונים מכביש 70 מזרחה, המון מזרחה, ומכביש 66 מערבה, המון מערבה, עד מחלף עירון, ובדרך תוהים למה אילנה דיין פוחדת לנסוע שם. רן, אחד שאוהב את כביש 6, וששמח שגרם לחיוכים. [ליצירה]
- [ליצירה] --- לא, אני בכלל לא נוהג! לא לומד נהיגה, לא זקוק לרישיון עכשיו. יש קטע נעים בכביש אחת, שהמנורות נראות כמו מסלול של רכבת הרים, בעלייתן וירידתן עם תוואי הכביש מעלה ומטה. דווקא תהיתי פעם כמה עלתה כל מנורה בכביש 6. [ליצירה]
- [ליצירה] --- שירה היא סובייקטיבית, אבל צריכה להיות מדויקת, לתאים למה שרצית לראות לפני הכתיבה, שלא יהיה פער. [ליצירה]
- [ליצירה] עדי, הבהרה... (אמנם כתבתי את זה בפורום, אבל שזה יהיה גם פה) הסיפור לא אמיתי ומומצא, אבל כתבתי אותו על המציאות שאני מכיר, ואלו הדברים האמיתיים בו- בוני הכלב שלי, האישה הארגנטנאית זעופת הפנים עם כלב הרוטווילר, השיחה שניסיתי לנהל איתה (במציאות היא היתה הרבה יותר קצרה), החבר שלי עם המילון והשכנה שלו, ו... אולי קצת מהאופי שלי, שהכנסתי לערן. [ליצירה]
- [ליצירה] --- ה'תכסי גם את המרפק' הפך את הצניעות למין מוסכמה חברתית, חיצונית, שמשטיחה רצונות אחרים. העיקר ליידי, שתשבי בצד ותהיי צנועה. ההכנסה של המרפק פוגעת, לדעתי, באמירה של המונולוג. מי זה בעלה של הרב נעמי שפירא? מסופר על הבעל שם-טוב שהקפיד להתפלל במקום שבו התפללו גם נשים. מנגד, על הגר"א מסופר שכשנשארו אבנים לאחר בנייית בית-הכנסת, הורה לסתום באמצעותן את עזרת נשים. מותר לבחור את הגישה הנראית לנו, ודי ברור מה היא.. טל רעות - ופעם לגברים לא היה המוסר הטבעי הזה, ולכן היו צריכים את הלימוד? הלימוד מהווה רק צורך פונקציונאלי למען עידון? ביום-כיפור בפתח תקווה הבנות רקדו, אם אני זוכר טוב. גם בפולין, בטמפל. התפללנו גם מנחה באותו חדר עם בנות אולפנא, הבנים מקדימה והבנות מאחורי התיבה (זה היה בשעת הדחק). נשים אכן היו די בורות, נראה לי, במציאות שלא איפשרה להן להתפתל ולא היו בה כלים שנועדו להקל על החיים של עקרת-הבית. היה שיעבוד גדול מאוד לבית. יאיר - אם היא דמות תורנית היא לא צריכה תואר להתהדר בו? מה האמירה הזו בדיוק? מהיכן היא נובעת? אישית - אני לא אוהב היפרדות של נשים ממעמד התפילה והקמת מעמד שכולו על טהרת הנשיות. [ליצירה]
- [ליצירה] --- טובי, השיר שלי לא אומר את זה, אני חושב... [ליצירה]
- [ליצירה] --- על איזו דרישות בלתי פורמאליות את מדברת? [ליצירה]
- [ליצירה] --- אהבה היא כמו אופניים, אם קל לך, סימן שאתה בירידה. (עיבוד על משפט מהפרק האחרון של משחק החיים) [ליצירה]
- [ליצירה] --- מאוד אהבתי את הפיסקה הראשונה. באמת צריך דבר כזה. (בייחוד אחרי חוסר שינה) אפילו כתבתי על זה פעם שיר, שאני הולך לקרוא עכשיו כי נזכרתי בו. ואולי המטען הזה הוא טיול עם שירה וניגונים? [ליצירה]
- [ליצירה] --- --- הבאיומים נחיה את הפורומים? [ליצירה]
- [ליצירה] --- אני מתייחס רק לשורה הראשונה, ששבתה אותי. זה ממש מזכיר לי את הרגעים בחורבות בית-הכנסת בסוסיא, בסיור, לפני שהגיעה כל הקבוצה, כששהיתי שם לבד, צופה על יטא, אוכל את השקט, מתקיים. [ליצירה]
- [ליצירה] --- ורק את שיר הפרידה ממני, הוא לא מחזיר הילד. ----- נקמתי לא תאחר להגיע. :) (פורום תרבות השתלט על אתר צורה) [ליצירה]
תגובות