[ליצירה]
זה לא טורנדוט. אבל זה יפה. מנין הרעיון ?
Nessun dorma!... Tu pure, o Principessa,
Nella tua fredda stanza
Guardi le stelle
Che tremano d'amore e di speranza.
Ma il mio mistero è chiuso in me,
Il nome mio nessun saprà!
Solo quando la luce splenderà,
Sulla tua bocca lo dirò fremente!...
Ed il mio bacio scioglierà il silenzio
Che ti fa mia!...
[ליצירה]
ליאורה
לא, זה לא טורנדוט. אפשר לראות את הקשר בין הכותרת לשיר במספר רבדים: ראשית, פירוש מילולי של הכותרת- אף אחד לא יישן הלילה. השיר עצמו מדבר על ליל אהבים.
שנית, תוכן האריה הנהדרת, העוסקת בהתרחשויות הלילה, בציפייה (מרגשת ומאיימת כאחד) לאור הבוקר, ובגילויי חיבה (אם כי מעט מעוותים בעיניי, עלי לציין).
שלישית, אם לעשות אהבה לצלילי אריה כלשהי, הרי זו היא.
[ליצירה]
כמו צייר המביט בקימורי גוף אישה
כזה שחוקר וסוקר כל כולה,
כמבקש לדעת צפונותיה.
ואולי, האור שבעיניה יחדור
לתוכו, אל תוככי נפשו.
אהבתי, תהום, אהבתי שירתך.
[ליצירה]
מרבית חיינו אנחנו יוצרים את "הסרט" שלנו לבדנו.
אם נחייה בציפייה שהחיים יתנהלו מאליהם, לאן נגיע?
גורלנו, כמעט לרוב, נקבע על ידינו.
אוהבת את כתיבתך המיוחדת.
תודה ושב"ש
מיק
[ליצירה]
שיר שנולד מהמקום החם
"רֶחֶם בְּגִידָתֵךְ הִיא עֲדַיִן
הַמָּקוֹם מִמֶּנּוּ נוֹלָדִים הַשִּׁירִים."
יש הרבה במשפט הזה.
הלך ממך.
השאיר בך עקבותיו,
הותיר בך צלקת,
חרט בך דמעות.
היה לך כאור
לזגוגיות העיניים.
פעם עטף אותך בחום,
לחש לך מלים שטרם שמעת
ואגד לך תחושות שמעולם
לא חשת.
טלטלות העביר בגופך.
הוא חשק בך בכל מאודו,
כשבאהבת בשרים אהבתם,
כשהיית בין רגליו.
את אונו השאיר ברחמך.
כשהיה הרחק ממך
עלייך פינטז.
כמו קוסם ליהט בך קסמים
ואולי בכלל לא היה תמים.
כי מתי שהוא, מבלי שתביני
הלך והותיר אותך
פצועה, מתגעגעת.
בגופך את נוגעת,
מנסה להשיב לך
תחושות שהיו פעם חלק ממך
ועכשיו שייכות לאחרת.
תודה.
[ליצירה]
הקטע עם הבירה עדיין בעייתי.
אני מסכים עם ה-לה.
"גולפו" מתייחס לשני דברים: האחד, למעין גלופה המשמשת לשכפול סכמטי-אוטומטי של הדברים (קרי, אין כוונה מאחוריהם). השני, כרמיזה למשרוקית העץ בה משתמשים בציד ברווזים, המשמיעה קולות של ברווזים.
חשבתי בהתחלה על "עוצבו" או "נעטפו", אך אני אוהב יותר את העומק הסמנטי ב-"גולפו".
תודה. אני מאוד מעריך את הבקורת (כרגיל).
[ליצירה]
ליאורה - אני מכיר את הפסל שנים רבות ואף ראיתי אותו בעצמי. תודה.
אמילי היקרה - נסי לקרוא שוב בצורה פתוחה מעט יותר.
אין כאן כל שנינה או כל משחק מלים. מה שיש כאן, אם כבר, זה מה שהגדרת פעם "קצת יותר מדי קודים פרטיים" (אבל זה נעשה בצורה מודעת לחלוטין). זה בא לידי ביטוי בסערה ללא עין (איני מבין מה הבעיה כאן - מדובר בסערה ללא מנוחה), ובעננים אפורים של תקווה (אין כאן אוקסימורון. חשבי על "אנגלוס" של מילה ששלחתי לך: למה מייחלים האיכרים?).
השורה שאינך אוהבת (אחת מהן, בכל אופן), זו עם המאבקים, הנה פרפרזה על שלושת המאבקים שמתרחשים בפסל הלאוקון (ראי תגובתה של ליאורה). שם הם מספרים סיפור שיש לו התחלה, אמצע וסוף. כאן אני כותב שחלוקה כזו נכונה רק במיתולוגיה.
תודה על התגובות.
[ליצירה]
תודה לכם.
אני חושב שמה שהנחה אותי במבנה הזה (חשבתי על טקסט רציף) היתה דווקא השפעה של שירי קארבר. משהו שהוא על גבול השירה, אך הוא לא. המונולוג כשירה עצמית, פנימית, אם תרצו.
אשחק עם זה קצת. אולי בכל זאת הטקסט הרציף יתאים.
[ליצירה]
עם או בלי כסף סעודי
עם או בלי כסף סעודי המגיע לאירופה, אנו מפרים זכויות אדם. עם או בלי כסף סעודי, אין שום ספק שהאקדמיה הבריטית (ואסייג דברי אך ורק כלפיה, אך גם אציין כי גם היא אינה מקשה אחת) אינה פרו ישראלית.
ואנו? אנו לא מקבלים כסף מהאמריקאים? האם מעשיהם בעולם טובים יותר ממעשי האירופאים? האם הם אינם נוקטים באימפריאליזם (כלכלי אמנם, אך עדיין אימפריאליזם)?
ובכלל, מה בין כסף סעודי לנאציזם?
אלה היו, למעשה, שתי טענותיי המרכזיות. האחת, למגיב/ים, כי גם אם טענותיכם נכונות, הן אינן רלוונטיות במישרין לשיר. השניה, למשורר, כי שירו אינו אלא התחסדות (ע"ע קשר ישראל-ארה"ב).
הפסיקו לשנוא, ידידיי.
[ליצירה]
ניצן יקרה,
את צודקת בהחלט. מתוך הרגל סיווגתי זאת כשירה, כאשר למעשה מדובר היה במכתב. הסיבה שזה לא שיר היא התחבטויותיי בכל הדברים עליהם הערת. אולי ביום מן הימים אצליח לערוך זאת לשיר נאה. עד אז...
[ליצירה]
החוויה של הילדים אינה האישיו כאן, אלא התחושות שלי. כצופה מן הצד.
מדוע שאעצים את הטוב מול הרע?
כיצד אדע מה עתיד לקרות?
אני רק מתאר את העולם המתפתל דרך חצי כוס הויסקי הריקה שלי.
[ליצירה]
זו המלצתה, המצוינת לטעמי, של אמילי. זה מעביר את אוירת השיר בצורה הרבה יותר טובה מהגרסה הראשונית: האוירה הקסומה והלא סדורה (אך לא בהכרח הכאוטית) של הרגע.