הקו המלודי נקבע
על ידי הצלילים שמשתנים
לא הצליל הקבוע.
השלמוּת
אם כן
קיימת גם בדיסהרמוניה.
עלי לחרות את הלקח על האבן.
תהום נשייה
-
יש הרבה לכתוב, אך מעט להגיד. תוכלו למצוא אותי גם כאן:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=653599
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שיר יפה מאוד, אם כי לדעתי ניתן לקצרו מעט ולחלקו לבתים ממוקדי רעיון. מעבר לזה, אפשר לוותר על קלישאות הקשורות בשתיית אלכוהול (למשל, רעיון ה-לשלם בתשלומים על עצם השתיה). זה קצת כמו להחזיר את ההלוואה של הבירה - זה משעשע ופסאודו-פילוסופי, אבל רק גורע מהשיר. [ליצירה]
- [ליצירה] אמילי במקום הבית החמישי (זה שאני יכול בו יותר), מה דעתך על הבית הבא?: הוא משמיע אז קריאות של נועם שגולפו בכמיהותיו: "עבורך אתן הכל" ו- "אני בך מאוהב!" אני חושב שהוא יותר טוב. חשוב לי להעביר את סכמת הפיתוי השבלונית. [ליצירה]
- [ליצירה] לגוד יקר, תודה רבה. למעשה, מבחינת חריזה וזרימה, "הצייד" ו-"אני, אחאב" מהווים ניסיונות ראשונים שלי בשירה חרוזה. עד כה התמקדתי יותר בתוכן. ובנוגע לקריאתך, ניכר כי אינה בינונית כלל. הבנת היטב את מהות השיר, ויפה תיארת את תחושתי כלפי אותו צייד (שהוא, כמובן, משורר בשר ודם). [ליצירה]
- [ליצירה] תודה [ליצירה]
- [ליצירה] בכניסה לשכונה שלי גרה משפחה חרדית בסוכה. יש שם שלט: הצילו, 11 נפשות ללא קורת גג. יש ילדים שראוי להוציא אותם מרשות הוריהם. יש אנשים שלא ראויים להיות הורים. כל זאת בלי שום קשר לאמונתם הדתית או האידיאולוגית. צר לי, אך השיר אינו יותר מאשר גבבה של משפטים שמקורם בדמגוגיה זולה. טוב היית עושה לו היית דן/ה בנושא בצורה עניינית יותר: אם כשיר, אז אולי לשים דגש רב יותר על הפן האמוציונלי של מי מן הצדדים. לטעמי, הפורמט המתאים לו הוא הבעת דעה, ולא שיר. וגם כהבעת דעה, אני חושב שאפשר להביעה בצורה יותר הולמת. [ליצירה]
- [ליצירה] תוקנה הבעיה [ליצירה]
- [ליצירה] עם או בלי כסף סעודי עם או בלי כסף סעודי המגיע לאירופה, אנו מפרים זכויות אדם. עם או בלי כסף סעודי, אין שום ספק שהאקדמיה הבריטית (ואסייג דברי אך ורק כלפיה, אך גם אציין כי גם היא אינה מקשה אחת) אינה פרו ישראלית. ואנו? אנו לא מקבלים כסף מהאמריקאים? האם מעשיהם בעולם טובים יותר ממעשי האירופאים? האם הם אינם נוקטים באימפריאליזם (כלכלי אמנם, אך עדיין אימפריאליזם)? ובכלל, מה בין כסף סעודי לנאציזם? אלה היו, למעשה, שתי טענותיי המרכזיות. האחת, למגיב/ים, כי גם אם טענותיכם נכונות, הן אינן רלוונטיות במישרין לשיר. השניה, למשורר, כי שירו אינו אלא התחסדות (ע"ע קשר ישראל-ארה"ב). הפסיקו לשנוא, ידידיי. [ליצירה]
- [ליצירה] החוויה של הילדים אינה האישיו כאן, אלא התחושות שלי. כצופה מן הצד. מדוע שאעצים את הטוב מול הרע? כיצד אדע מה עתיד לקרות? אני רק מתאר את העולם המתפתל דרך חצי כוס הויסקי הריקה שלי. [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה - אני מכיר את הפסל שנים רבות ואף ראיתי אותו בעצמי. תודה. אמילי היקרה - נסי לקרוא שוב בצורה פתוחה מעט יותר. אין כאן כל שנינה או כל משחק מלים. מה שיש כאן, אם כבר, זה מה שהגדרת פעם "קצת יותר מדי קודים פרטיים" (אבל זה נעשה בצורה מודעת לחלוטין). זה בא לידי ביטוי בסערה ללא עין (איני מבין מה הבעיה כאן - מדובר בסערה ללא מנוחה), ובעננים אפורים של תקווה (אין כאן אוקסימורון. חשבי על "אנגלוס" של מילה ששלחתי לך: למה מייחלים האיכרים?). השורה שאינך אוהבת (אחת מהן, בכל אופן), זו עם המאבקים, הנה פרפרזה על שלושת המאבקים שמתרחשים בפסל הלאוקון (ראי תגובתה של ליאורה). שם הם מספרים סיפור שיש לו התחלה, אמצע וסוף. כאן אני כותב שחלוקה כזו נכונה רק במיתולוגיה. תודה על התגובות. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב... [ליצירה]
