הקו המלודי נקבע
על ידי הצלילים שמשתנים
לא הצליל הקבוע.
השלמוּת
אם כן
קיימת גם בדיסהרמוניה.
עלי לחרות את הלקח על האבן.
תהום נשייה
-
יש הרבה לכתוב, אך מעט להגיד. תוכלו למצוא אותי גם כאן:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=653599
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אמילי, נראה לי שהתכוונת ללוגן. מעבר לזה, איני חושב שיש מקום לתגובות מסוג זה. מעבר לזה, אפשר פשוט להתעלם מתגובות לא ענייניות. לא כולם חייבים לאהוב או להבין את הכתוב, וברוח פוסטמודרנית, כל אחד יכול להבין את הטקסט כראות עיניו. זה היופי בכל הכתיבה, לא? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. איני חושב שהיה דגש כאן לציוני דרך והשגים גדולים או חשובים, אבל כן להתקדמות כלשהי. שינוי כלשהו. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכם. אני חושב שמה שהנחה אותי במבנה הזה (חשבתי על טקסט רציף) היתה דווקא השפעה של שירי קארבר. משהו שהוא על גבול השירה, אך הוא לא. המונולוג כשירה עצמית, פנימית, אם תרצו. אשחק עם זה קצת. אולי בכל זאת הטקסט הרציף יתאים. [ליצירה]
- [ליצירה] לגוד יקר, תודה רבה. למעשה, מבחינת חריזה וזרימה, "הצייד" ו-"אני, אחאב" מהווים ניסיונות ראשונים שלי בשירה חרוזה. עד כה התמקדתי יותר בתוכן. ובנוגע לקריאתך, ניכר כי אינה בינונית כלל. הבנת היטב את מהות השיר, ויפה תיארת את תחושתי כלפי אותו צייד (שהוא, כמובן, משורר בשר ודם). [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, לגוד. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך מירוש. [ליצירה]
- [ליצירה] ההשראה המיידית לכתיבת השיר נמצאת בקישור המצורף. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב... [ליצירה]
- [ליצירה] הקטע עם הבירה עדיין בעייתי. אני מסכים עם ה-לה. "גולפו" מתייחס לשני דברים: האחד, למעין גלופה המשמשת לשכפול סכמטי-אוטומטי של הדברים (קרי, אין כוונה מאחוריהם). השני, כרמיזה למשרוקית העץ בה משתמשים בציד ברווזים, המשמיעה קולות של ברווזים. חשבתי בהתחלה על "עוצבו" או "נעטפו", אך אני אוהב יותר את העומק הסמנטי ב-"גולפו". תודה. אני מאוד מעריך את הבקורת (כרגיל). [ליצירה]
- [ליצירה] תודה מיק. אני חושב שהתבלבלת מעט בתפקידים: המספר (בלשון זכר) בשיר הוא אני, והשיר מופנה כלפי זו שהלכה. [ליצירה]
