הקו המלודי נקבע
על ידי הצלילים שמשתנים
לא הצליל הקבוע.
השלמוּת
אם כן
קיימת גם בדיסהרמוניה.
עלי לחרות את הלקח על האבן.
תהום נשייה
-
יש הרבה לכתוב, אך מעט להגיד. תוכלו למצוא אותי גם כאן:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=653599
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] למעשה, הרעיון הזה לקוח מהסיפור עצמו (קרי, הוא של בוקובסקי). כל שעשיתי, היה לקשור אותו לחוויה שלי, המקבלת ביטוי ב-מוכרת גופך..., ובצירוף מלותי שלי לתחושתו של המספר בסיפור (לנצח נידונתי...). [ליצירה]
- [ליצירה] החוויה של הילדים אינה האישיו כאן, אלא התחושות שלי. כצופה מן הצד. מדוע שאעצים את הטוב מול הרע? כיצד אדע מה עתיד לקרות? אני רק מתאר את העולם המתפתל דרך חצי כוס הויסקי הריקה שלי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכם. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר נהדר. אהבתי גם את הרמיזה (המכוונת או לא) ל-העורב של אדגר אלן פו: אותה אוירת בדידות, אבדן וחלומות נגוזים, אותו איזכור שם האהובה שלנצח אבדה. הנה: Deep into that darkness peering, long I stood there wondering, fearing, Doubting, dreaming dreams no mortal ever dared to dream before But the silence was unbroken, and the darkness gave no token, And the only word there spoken was the whispered word, `Lenore!' This I whispered, and an echo murmured back the word, `Lenore!' Merely this and nothing more. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה אמילי. אני שמח שהשורות המסוימות האלה, החביבות עלי מאוד, משכו את עינך. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכם. אני חושב שמה שהנחה אותי במבנה הזה (חשבתי על טקסט רציף) היתה דווקא השפעה של שירי קארבר. משהו שהוא על גבול השירה, אך הוא לא. המונולוג כשירה עצמית, פנימית, אם תרצו. אשחק עם זה קצת. אולי בכל זאת הטקסט הרציף יתאים. [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה - אני מכיר את הפסל שנים רבות ואף ראיתי אותו בעצמי. תודה. אמילי היקרה - נסי לקרוא שוב בצורה פתוחה מעט יותר. אין כאן כל שנינה או כל משחק מלים. מה שיש כאן, אם כבר, זה מה שהגדרת פעם "קצת יותר מדי קודים פרטיים" (אבל זה נעשה בצורה מודעת לחלוטין). זה בא לידי ביטוי בסערה ללא עין (איני מבין מה הבעיה כאן - מדובר בסערה ללא מנוחה), ובעננים אפורים של תקווה (אין כאן אוקסימורון. חשבי על "אנגלוס" של מילה ששלחתי לך: למה מייחלים האיכרים?). השורה שאינך אוהבת (אחת מהן, בכל אופן), זו עם המאבקים, הנה פרפרזה על שלושת המאבקים שמתרחשים בפסל הלאוקון (ראי תגובתה של ליאורה). שם הם מספרים סיפור שיש לו התחלה, אמצע וסוף. כאן אני כותב שחלוקה כזו נכונה רק במיתולוגיה. תודה על התגובות. [ליצירה]
- [ליצירה] אמילי צייד נהדר יש לך. רעיון יפה לשלב את סיפור חווה בפנים. לא חשבתי על זה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על דעתך הלא נחשבת... [ליצירה]
- [ליצירה] היא לא יודעת, ונראה לי שטוב שכך. את מוזמנת לקרוא עוד שירים בבלוג שלי (הלינק נמצא בדף היוצר). [ליצירה]
