[ליצירה]
טוב.
עכשיו קראתי את זה שוב, והבנתי את השיר מזווית קצת אחרת.
אני חושבת שבעצם אנחנו מדברות על אותו הדבר. אני חושבת שאלו שני דברים שאי אפשר להפריד ביניהם: הכתיבה והגילוי.
מאיך שהבנתי את השיר בהתחלה, חשבתי שהכוונה היא שהמשמעות מתגלה לכותבת רק *אחרי* הכתיבה, בקריאה חוזרת.
אבל בעצם זה בא יחד - תוך כדי כתיבת המילים בוחנים את הדברים וככה מגלים מה בעצם יש שם, כך שבסופו של דבר המילים הן רק המסגרת למה שחשבתי תוך כדי הכתיבה.
אז בעצם כל ההבדל הוא ביחס למילה "עט". האם מדובר בתהליך הכתיבה שעוזר לחשוף את המחשבות, או שדווקא כתיבת המילים שחושפת - שעם זה אני לא מסכימה.
מקווה שמישהו יבין משהו מכל זה, כי זה נורא מבולבל.
[ליצירה]
שלום קרן אור.. האם חשבת שזה מה שהשם שלך מסמל..מעניין..
מאד אהבתי את השיר ..מאד..
אז הגבתי..
ורציתי להוסיף סתם הערות טכנית של אדם הקורא ברצף משהו שמשהו אחר כתב..
ההתחלה של השלוש שורות הראשונות.. קצת מסורבלת ולא ממש מבינים... והנדלקת בשמים כשהשמש עוזבת לא ממש מבינים מה פרוש והנדלקת.. וו החיבור צורמת קצת.. (ןגם העניין של ניקוד הבשמים שאמרתי לך מקודם) וסתם הערה תוכנית שלי.. כניסת השבת לא אמורה להיות עלית מדריגה במיחוד לאור התיאורים שלך ולא ירידת מדריגה? כי כך זה מרגיש.. ואשמח אם תסבירי לי למה כתבת אחרת..
שבוע טוב
[ליצירה]
הפלאת!!
הפלאת לתאר את הכליון בחיים הסופיים של בשר ודם.
כמה שזה נכון.
האיבר כליות- הוא מלשון מתכלות- "חדש כליותנו מקדם"
, סתם אסוציאציה שעלתה לי לראש.
שבת שלום. ושוב נפלא! אהבתי.
[ליצירה]
:)
אהבתי מאוד את הדימוי להיתלות בעצים גבוהים או גדועים כמו ניצול מספינה... הרגשה קצת מוכרה (אם הבנתי...) אתה מתאר תחושה מאוד קשה, אבודה כזו... יפה מאוד.
[ליצירה]
הי...
זה פשוט נפלא!! אני אוהבת: א. את הקישור ל"צער לך וצער לי..." ב. את משחקי המילים- צור, צר, צורה מיצר וכו'... ג. את הדימוי לכיבוש עיר, דימוי מצוין וחזק. ד. את המשמעות, אם הבנתי .... ה. את זה שניקדת את זה.
המשך כך....
[ליצירה]
/
לא יאמן כמה שאתה כותב! והפעם- כשהצלחתי לצלוח את כל היצירה, אני חייבת להגיד שממש הצלחת לרגש אותי, זה פשוט יפה ושמח ומלא תקוה ו... פשוט כייפי!
אףפעם לא חשבתי על התקופה העתידית הזו בכזו אוירה כייפית, לא כבדה, לא עמוקה, סתם טובה ונכונה וכייפית!
ממש הדבר לקרא שניה לפני שבת... תודה.
[ליצירה]
:)
...אז אמנם לא חויתי חויות אלה שכולכם מדברים עליהן בהתפעמות, אבל אהבתי מאוד- מאוד ! ממש הצלחת כמעט להכניס אותי לשם, לתחושה העצובה- שקטה הזו של "אבל שבת..."