[ליצירה]
זהו? מסיימים בית ספר?
:)
אני לא יודעת איפה למדת, ומה וכו', אבל מן הידוע הוא שהרבה יוצאים עם תחושה מרה בפה מהחינוך שהרביצו בהם. ויש גם סימנים כחולים לפעמים.
אני חושבת שהיופי בלצאת מהמסגרת, הוא לגלות סופסוף מה *אתה* שווה, ולחשוב פתאום מחשבות עצמאיות משלך, ולגלות דרכים שאולי נחסמו בפניך, כי הם לא התאימו ל"דרך" של המחנכים.
וזה שיעור גדול מאוד. לראשונה אנשים מקיימים ללא צביעות, בלי מי שיכריח אותם. וזה היתרון.
(אני מקווה, אגב, שכתבת על זה, אחרת כל התאוריה שלי יכולה ללכת לחפש ת'צמה במקום אחר..)
בכולופן, זה כתוב טוב מאוד. אהבתי.
ותצליח.
[ליצירה]
צחי יחמוד!
אל תתיחס לאוריאל הפלצן, הוא כנראה מקנא בך שאתה כזה כישרוני....
בסניף אתה הכי גבר ומרים דברים ומשמח את כולם!
היצירה הזאת היא הכי טובה שקראתי בצורה! (אפילו שזה היה גם בעלון...)
קיצור- תמשיך לכתוב לצורה כמו אח שלך... זה אדיר!
[ליצירה]
ספיחס?
כבר?
-----
אדם בא לעולם ושתי ידיו קפוצות כאוצֵר מטמון, ועוזב את העולם כשידיו פרושות כאומר: "לא נחלתי כלום מן העולם הזה".
משו כזה.
ויותר אין לי מה להגיד.
נו, אתה רגיל להשתתקויות שלי.
[ליצירה]
**
לרגע קלטתי, שהתגובה שיצאה לי קצת מגעילה.
אז סתם הבהרה: זה לא שאני בא להוריד בערך הסיפור הזה, הוא עשוי ממש טוב, אבל לא לזה הייתי קורא שפה עגנונית, לדעתי.
[ליצירה]
מוישיהו!
א. הזמן כוונתי, מאז שקראתיו ועד שהוברר לי, אוקי?
ב. עוד ישמע כן קשור, שהרי כתוב במשנה (אני מצטט):
"מעשה ברבי עקיבא שפגש את בנו של רבי יהושוע וראהו מצהל. שאל אותו רבי עקיבא: למה מצהל בני? ענה לו בנו של רבי יהושוע: משום שהיום יומולדת ולימי טו"ב הגעתי. מייד אמר לו רבי עקיבא: וואלה, חתונה! אמר לו: צעיר אני וקצת ערס, ענה לו רבי עקיבא: זהו שכבר נאמר בן שבע עשרה לחופה ובן שמונה עשרה למעשים טובים.
מיד נתרצה בנו של רבי יהושוע, הלך ונשא לו אשה, והם חיים בעושר ובאושר עד עצם היום הזה"
(קידושין, דף יא:)
[ליצירה]
**
ואני חושב שלולא היית מגדיר זאת כנונסנס התגובות היו נראות בערך כך:
הו, אמנם לא הבנתי כלום, אבל זה שיר מהמם!
או משו כמו:
יוווו, מדהים! אפשר הסבר בבקשה?
;))
-
זה אצ"ג משהו.
[ליצירה]
**
מתקרבת-תחשבי על שיר ללא רעיון. במושגים שלך אולי תביני את זה יותר טוב;) גם צילום זו אומנות.
נפלאית-אולי פשוט כי אף אחד לא מצא משו מעניין באש דועכת...האמת, שאם מצלמים משהו כמו אש דועכת, צריך להתמקד במה שיש בה, כי אין בה הרבה. אבל ברגע שאתה מצלם אש דועכת מנקודת מבט שמצלמים שרפה של יער, זה מה שיוצא, הרבה שחור...
[ליצירה]
אז קודם כל, תודה לכל המגיבים.
אודיה: כן, זה היה בכוונה.
למה: אין פה האשמה גורפת. אני לא מכיר את כולם, וגם לא את רובם. השיר הוא תוצאה של הרגשה רבת שנים שהתפרצה בעקבות מאורע ששבר את גב הגמל.
חיים מאושרים!