[ליצירה]
בסוף
ממש שמעתי הד לאחת הארספואטיקות הגדולות הגדולות ביותר בעיני, ומן הידועות שלהן:
"ואת תוגתו של הלב הכורע/יד כל במנוחה תמשש" (רחל).
יש לך אנלוגיות ממש נהדרות, ואת מפתחת אותן נפלא.
[ליצירה]
כנפי שחר,
כן. ואפילו יותר מזה
כמו קרבן המובל קרוע מבט אל מזבחו
לא מבין לא מחליט
נשלט כמו בובת סמרטוטים על חוט
אני לא בוחרת בכתיבה, היא בוחרת בי
קרבנות כתיבה אנחנו
[ליצירה]
מתקרבת, זה פשוט-
נגמר התנ"ך - נגמרה האנלוגיה. :)
האמת היא שזה לא אמור להיות קטוע בסוף. העניין הוא, אני מניחה, שבתור קוראת ציפית לנקודת שיא בגלל הפתיחה (כמו שהזכיר זר בסוגריים) "שאם הקיץ הוא כמו התנ"ך". ואין שורה תחתונה. אין סיכום, אין מסקנה. יש את ההשוואה הפשוטה הזו, וככה היא נותרת, עומדת בעינה ומותר לחשוב עליה מה שרוצים.
:)
[ליצירה]
-
אני לא יודעת בתור מה זה נכתב, ובעקבות מה,
אבל אני רואה את זה יפה דווקא בתור שיר מאם לבנה.
(לא נראה לי שזו הכוונה, אבל זה יפה להסתכל על זה ככה.)
[ליצירה]
[תראו מה מצאתי:
תל אביב בלילה
________________
תורידי את הראש ונראה לך את העֹרֶף,
תדליקי את התנור ונתחיל שוב את החֹרֶף.
גהצי סדינֵי אספלט מקִמטֵי הנסיעה,
את כבר רִהַטְתְ רחובות בִּצְעקה.
תִלְשי את הכפתור מחֻלצת הדימויים,
זכרי שהמטפורה היא
גם קרטון מלא ביצים.
תראי את החלמון מצהיב
כשמש בגִבעון,
אחיו, אדון חלבון, מלבין את הירח
על דרך אילון.
אז בואי ונחליק רִקּוּד
אל תוך אותה מחבת,
ועל טִפּוֹת השמן נרתיח עוד משפט.
(רוני סומק).]