ובכל פעם מחדש נפלֵאתָ בעיני
בתוך שאון החיים הצופֵף
מצליח תמיד לשזור עצמך
להגדיל שירה
ולהאדירה
ולהתגדל ולהתקדש- -
ומתוך כך כמו מתבקש לראות
אותי בעָניי
מתבדלת בצד
וגם אז רוחות החול צולפות בגבי
ואני מסוככת עלי ועל
האור הבָּלוּם- -
[ליצירה]
אני אוהבת את זה.
בכלל, השאיפה לפשטות היא כל כך יפה, וכשהיא כתובה ככה- היא עוד יותר.
הערה אחת יש לי:
שתי השורות האחרונות.
נודף מהן ריח דידקטי קמעה.
אבל כיוון שלפסול לגמרי זה לא פתרון, על אחת כמה וכמה כשאינני המשוררת שכתבה את השורות האלה, אז אולי אפשר לחלק את זה אחרת, אולי-
"ואולי לא ידענו ללמוד
כי פשוט הוא
לא סתם."
-----
וללא קשר, ראי את 'חוקי לחם' לנתן יונתן.
תגובות