ובכל פעם מחדש נפלֵאתָ בעיני
בתוך שאון החיים הצופֵף
מצליח תמיד לשזור עצמך
להגדיל שירה
ולהאדירה
ולהתגדל ולהתקדש- -
ומתוך כך כמו מתבקש לראות
אותי בעָניי
מתבדלת בצד
וגם אז רוחות החול צולפות בגבי
ואני מסוככת עלי ועל
האור הבָּלוּם- -
אודיה (פיצקית)
-
וּפַעַם כְּשֶׁהַכֹּל יִהְיֶה יוֹתֵר פָּשׁוּט / אֲפִלּוּ הַמִּלָה / אוֹמַר לָךְ מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא נִרְאֶה חָשׁוּב / אֲבָל נִשְׁמַע נִפְלָא
(שלמה ארצי)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תגובה מפוכחת. [הו, יש כ"כ הרבה תגובות שלי שהייתי רוצה לסמן מתחתיהן "נכתב בגיל 16".] ובכן, מאסטרפיס, אתה כבר יודע מה זה. אני לא בטוחה אמנם בקשר ליצירה הזו, ממש, עד הסוף, אבל ללא ספק זה משהו גדול, שעזוב, אני לא אתחיל לדבר אפילו על איך שחילקת את הרגש למנות קטנות (ולא השתמשתי בדימוי של פריסת לחם, כי זה כמעט וברור מאליו, וזה מה שיפה, שאפילו הטכניות הסמויה שנמצאת במאחורה של המאחורה של מאחורי הקלעים הרחוקים- היא עצמה חלק מהשיר. וזה כמעט קדוש בעיני), כי רק הצד הטכני של השיר- הבתים והזרימה והקצב של זה- הכל מרכיב פה משהו שאני כל כך אוהבת ומעריכה. וזה גם מאוד מרגש אותי. בכל פעם מחדש. [וזה באמת באמת באמת, באמת בלי ציניות.] [ליצירה]
- [ליצירה] --- "בלבבי משכן אבנה להדר כבודו ובמשכן מזבח אשים לקרני הודו ולנר תמיד אקח לי את אש העקדה ולקרבן אקריב לו את נפשי היחידה." [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה! ומה תגידו על נסיעה י-ו-מ-י-ו-מ-י-ת בקו חרדי שבו כל גבר יושב ליד המגבעת שלו ונרדם עם גמרא ביד, ווכשאת שותה מים הנהג לוקח תסיבוב במיליון קמ"ש ואת נופלת ישר על ברכיו של החסיד הקרוב והמים מושפרצים מפיך על הגמרא שלו ומרססים את כל מי שמסביב?! ומה עם כל הילדים שצורחים מכל הכיוונים, והמחנק הכל כך אופייני של אוטובוסים ישראליים- שלולית בקיץ, קוביית קרח בחורף?! ושלא נשכח כמובן את המוזיקה הערבית של הנהג שביחד עם ה-'טי-טי-טי (צפצוף), כחחחחחח, משה האם שומע, עבור. כחחחחח. טי-טי-טי, כחחחחחח, שומע, מה המצב גבר? עבור. כחחחחח, טי-טי-טי, כחחחחחח...(וכו')" מהמכשיר-קשר הרעשני להפליא יוצרים הרמוניה מופלאה. וכשעוצרים את הנהג במחסום אחרי שניידות משטרה סימנו לו כל הדרך לעצור- אך הוא התעלם, ובמחסום כאמור עוצרים אותו על מהירות מופרזת ומעכבים במשך שישים דקות את כל הנוסעים שנדחקים זה על זה במעבר עם כל השקיות והדברים, וכל זה בערב שבת.... אח, אוטובוסים... [ליצירה]
- [ליצירה] - |מזועזעת מכדי להגיב| [ליצירה]
- [ליצירה] אוי... על הגבול בין חזק למזעזע. גמליי? [ליצירה]
- [ליצירה] כן, כן. ללא ספק. את דעתי בנידון אתה כבר יודע, רק תהיה אחת נותרה לי: זה בכוונה, ההבדלה בין אלהים ואלוקים? [ליצירה]
- [ליצירה] איזו אהבלה אני! בכלל שכחתי להגיד מה כה מקסים. אפקט השורה האחרונה. מותירה חותם וכל זה. זה דורש פירוט. טוב, אולי בהזדמנות. [ליצירה]
- [ליצירה] רן, נאו איי אנדרסטנד. ואני לוידת למה יש לי לחלוחית בזווית עיני.. [ליצירה]
- [ליצירה] :) איזה שיר. הסמנטיקה מאד מעניינת, יש טלטלה גדולה בין שורות כמו "הוא יְצַו כקלגס על הזמן השאול" חדות וחותכות, לבין למשל "ורקיע גבוה מכדי לרחף" העדין ומרפרף. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, הכותרת מוסיפה המון לתמונה (שהיא בפני עצמה, טובה, בעיני). [ליצירה]
תגובות