מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
- בשבח הפנתאיזם הדטרמיניזם הדאיזם והשפינוצאיות
- מת
- שקר ואמת
- "להיות [בך מאוהב] או לא להיות...? "
- יוצר (מחרוזת "קדוש") - חול
קשור אלי
- [ליצירה] . יפעה. שכויעך. [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] סחתיין על הפרשנות... אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון. האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') . מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה. מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי. כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ. לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר. "את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!) אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה... כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך. כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-) [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד בהחלט שמח לראות שהאתר בענינים(תרתי משמע) [ליצירה]
- [ליצירה] אתה לא חייב להגיד פעמיים שזה לא היה ולא נברא.... מה גם שבכל אופן אתה בשם בדוי [ליצירה]
- [ליצירה] טווווווווב.... [ליצירה]
- [ליצירה] רם! אם היית שוטר בעמונה, יכול להיות שהיו מפצחים לך את הראש [ליצירה]
- [ליצירה] איך אתה מזכיר את מיקובסקי ורוטרו בנשימה אחת?! זה כמו להשוות בין אלטרמן לטיפקס [ליצירה]
- [ליצירה] מכיר את התחושה מימי בצבא..... [ליצירה]
- [ליצירה] אחרי סטאלין בא ברייה , אחריו חרושב ורק אחריו ברז'נייב [ליצירה]
- [ליצירה] שמואל בטח חושב שאם "צמיתי השררה" ילכו לבאריקאדות, הם ימליכו אותו לדיקטטור עליהם ואז הוא יוכל לעשות כאוות נפשו כמו יוסף סטאלין, הגיבור הנערץ עליו. דא עקא, שאם השכבות שמהוות פה את פועלי הבנין ואת מנקי הרחובות (כמה הם? 2% מהאוכלוסיה ? שמואל תתעדכן - היום רוב האזרחים אינם מ"מעמד הפועלים" אלא חיים הרבה יותר טוב ומשתייכים למגזר השירותים - ולא תודות להשגי הקומוניזם אלא דווקא בזכות התפתחות הקאפיטאליזם - בדיוק כמו שמארקס נ"ע ניבא) באמת יתקוממו הם יעשו משמואל ודומיו "על האש". [ליצירה]
- [ליצירה] ל"רם" - ב"צביעות" מן הסתם התכוונת אלי - ובכן, אני באמת אהבתי את השיר ( דווקא אצלי המוות ויהונתן כן מתחברים - סופו באמת היה טראגי ) ועם "כנפי שחר" כן הסכמתי - הוא מה שאמרתי : היה אפשר להבין לא נכון את השיר - אך לא כל אהבה היא מינית [ליצירה]
- [ליצירה] מי שיושב לכתוב ובוהה בדף הלבן - מותב שלא יכתוב [ליצירה]
תגובות