[ליצירה]
אני בדרך כלל לא שורדת שירים ארוכים כל כך, זה מטריח אותי. (רק באינטרנט!! המילה הכתובה באמת זה כבר משהו אחר!)
והנה, גם הגעתי וגם יש סיכוי שאני ארצה לקרוא עוד דברים שלך... הרי לך מחמאה!
ממש אהבתי את הרעיון, שלכל אחד החוויה אינדיוידואלית, אפילו אם השתמש בחומרים שכולם משתמשים.
חוצמזה, עברית יפה, תמיד מוסיפה!
רואים שהיית ביניש, לפי הביטויים...
[ליצירה]
בס"ד
ממש לא, הייתי רחוק כרחוק מזרח ממערב מהבנת השיר, עכשיו זה יעזור לי. אני לא חושב שזה הורס. אולי בשירים שבהם הפן האישי רב הסברים יכולים קצת לקלקל. נראה לי שפה לא.
[ליצירה]
פה , כמו ב"וושתי" את מבכה מוות של גיבור שאין אנו רגילים להזדהות אתו
כתוב יפה מאד
אהבתי במיוחד את הבית הראשון. התנ"ך הקמאי הכנעני אם הרהורים על אפסותו של האדם.
"הכמות נבל יומת אבנר"
[ליצירה]
תודה על ההערכה!
לדעתי העולם בא לתקן פגם מסויים בעולם הרוח
שמציאות האדם הוא שיקופו (של הפגם דהיינו) בעולם החומר.
כלומר, האדם הוא היחיד מבין היצורים שמסוגל להערים על חוקי הטבע ולמרוד בהם (דהיינו לא להשמע לאינסטינקט) כלו' למרוד בקב"ה.
התורה, לדעתי, מדריכה אותנו להשמע לחוקי הטבע במצוותיה
(אם ההבנה של חולשות האדם, ועיין פשט הכתובים לגבי אסורי תגלחת של נזיר, לעומת כהן לעומת ישראל)
למעט המצוות הפולחניות (ואיני מתכוון לשבת וכשרות אלא לקרבנות מילה וכד') שבאו לחנך ולגבש את זהותינו כ"קהילת הברית".
ישנם שני סוגים של השגה אנושית את העולם:
ההשגה הרגשית-אינסטינקטיבית
ההשגה השכלית-מושגית
הראשונה, לדעתי, היא בלתי אמצעית, משום שבה מתבטלת אישיותו הפרטית של היצור ומתמזגת אם ידיעת אלוקים את עצמו.
השניה, לעומת זאת, היא "מסך" המסתיר את הראשונה והנובעת מהיותנו אנשים.
היא נובעת ממציאות השקר בעולם שדורשת ניפוי השקרי מן האמיתי.
החשיבה היא אחד מן השתים:
או הסבר החושים
או תעתוע בחושים
מאז "אכילת עץ הדעת" האנושות מזככת את המושגים מהאי דיוקים המאפיינים אותם על מנת לחזור למצב האינסטינקטיבי הראשוני.