מדוע זה שירים אכתוב
במצע ליל בחדר קט
מואר באור עמום. אף המתמיד
הדיר רגליו מבית מדרש \
בעת שבה יישנו כולם
והישוב רגע-שקַט
אולי גם אני לי
אדום ואחרש
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] רם! אם היית שוטר בעמונה, יכול להיות שהיו מפצחים לך את הראש [ליצירה]
- [ליצירה] כמה נוגע ננוחם! [ליצירה]
- [ליצירה] נראה לי שהיא ניסתה להוכיח בתמונה זו שהיא איננה שמנה. דא עקא, גב' שלי שהזמנים משתנים... [ליצירה]
- [ליצירה] חלילה לנו מלשלחך ל... אני רק הבעתי את טעמי האישי - זכותי , לא? ( אגב , מתוכף היותו /ה זבל ולכלוך, את תפני אליו/יה : "הו זבל יקר!" ? [ליצירה]
- [ליצירה] חבל שבתור חייל איני יכול להשתתף [ליצירה]
- [ליצירה] זה נראה כמו בלוג. אבל זה סבבא. עדיף על הרבה דברים עמומים שמתפרסמים כאן. [ליצירה]
- [ליצירה] מזל טוב מנחם! [ליצירה]
- [ליצירה] באותו מוצאי שבת כבר התהלכה לה ההלצה הבאה: איך קוראים לחור שעשתה הקולמביה באוזון? מכתש רמון [ליצירה]
- [ליצירה] שמואל שלנו הוא אדמו"ר הוא יקח אותנו לתדמור (שאותה הזכיר באחד האפוסים שלו) האם נכון הוא מה ששמעתי מגורמים כאלה ואחרים ששמואל הוא חסיד סאטמאר? א"כ מה יאמר הרבי? [ליצירה]
- [ליצירה] סחתיין על הפרשנות... אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון. האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') . מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה. מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי. כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ. לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר. "את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!) אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה... כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך. כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-) [ליצירה]
תגובות