מדוע זה בוכיה הנך
ועננה לה נחה על מצחך
הלא תדעי כי גם אני בסתר נאנח
ומצפה לי למוצא פצחך
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ולי "את" לבד לא מסבירה אך הקטע המקדים מסביר דווקא היטב. "את" = כולך, בלי לחלק (בין חצוניות לפנימיות וכד') וזוהי המשמעות של ההגיג! [ליצירה]
- [ליצירה] בע"ה [ליצירה]
- [ליצירה] שיר בהחלט חביב אם מוסר השכל. כמה הצעות: החרוז יופי -אופי נדוש קצת לא? השתדל לשים קצת יותר לב למשקל (כמו שאכן עשית בשירך האחרון) שים לב : לא מספיק שההברה האחרונה תיהיה זהה על מנת ששתי מילים ייחשבו כחרוז! חוץ מזה - עלה והצלח! [ליצירה]
- [ליצירה] בועז, אתה סתם מכלה את זמנך בלהתווכח עם ירושלמי [ליצירה]
- [ליצירה] הסכמתי אם לאה (ליבך זהבאמת קיצ'י משהו..) [ליצירה]
- [ליצירה] פיוט (קינה? סליחה-פזמון?) מדהים ביותר וכתוב במיטב המסורת האשכנזית-ארצישראלית רואים גם שהפיוט מתוכנן הייטב - כל בית ובית (למעט הסיום) בנוי על פי מודל רעיוני זהה ומתפתח. מזכיר את "אלא אזכרה" כמו כך, ישר כוח על עושר האסוציאציה מן המקורות אני מאד שמח שיש הכותבים בסגנון זה על אף הקושי המרובה כנראה הפי"אלא אזכרה" אך רצוני להעיר דבר מה א. הקישורים למקורות באמצעות מספרים מעיקים ביותר על הקריאה ונותנים ליצירה גוון של הוצאה מדעית של פיוט עתיק (להשלמת התמונה אפשר להוסיף חילופי גרסאות) די לחכימה ברמיזה - זהו הכלל שעל פיו נכתבו כל היצירות מסוג זה ב. במסורת הפייטנית העברית לא מספיק שההברה האחרונה בשתי מלים תהיה זהה על מנת ליצור חרוז "לא תחרוז שור אם חמור את השור קח למישור והחמור-להר המור(לשבי לאילת ולמצפה)" כתב אבן עזרא הילכך: "קודשיי"(בית ראשון) אולי כדי להחליף ב"תחנוני" "רשע" (בית שני) ב"רע" הבית השלישי כנראה נוסף על ידי פייטן מאוחר (סבוראי?) "אברהם" (בית רביעי) מתבקש "אברם" איך "לאבד" מתחרז אם כל השאר (אא"כ מנקדים את הבית בפתח) וכו, וכו, אעפ"כ , הפיוט סוחף , דרמטי ומזעזע עד עמקי הנשמה- המשך כך [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד [ליצירה]
- [ליצירה] וברוך הבא לאתר, כמובן... חג חנוכה שמח! [ליצירה]
- [ליצירה] " יותר ממה שאני ירא מכם אתם יראים ממני" "מיהו הגיבור? השואף לאמת" (ג'ורדנו ברונו ) כמה שיפוצים: אל הוריכם הן תאספו, וזכרכם יחלוף. באם ישנו דבר מופלא ונצח הוא נקרא, הן לא אתכם ושכמותכם כל נפש תזכירה ונשמתי בין המילים הנטויות לצד, אז לכולכם אכן תזכיר שאין אני לבד. בברכה, רדף [ליצירה]
- [ליצירה] מענין להבין את זה לא מילולית אלה שהייאוש הוא הוא שהפך את הרעבע לשטן שלא מוכן להקשיב לחסידו [ליצירה]
