כשרק חייי נותרו להם, תלויים על בלימה,
הם נותרו תלויים עם בלי-מה?
אפריל, 2004
כלנית אבן
-
בת 30. סטודנטית לתואר שני. גרה במרכז הארץ בשכירות.
כותבת את עצמי לדעת מאז שאחזתי בכלי כתיבה לראשונה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי! חמוד, חמוד, חמוד!!! [ליצירה]
- [ליצירה] ובאמת הראשון יותר טוב. למה שינית? [ליצירה]
- [ליצירה] חבל שזה לעתיד לבוא.. וגם חבל שיש כל כך הרבה שחור במקום שיש כל כך הרבה אור של הנשמה שלו. אני לא מאמינה שיש אנשים עם כל כך הרבה שחור ואופל בנשמותיהם. ואם יש - אז אשרי שאני לא מכירה אותם.. [ליצירה]
- [ליצירה] ומי שקורא את השורות הריקות יכול גם, לעיתים, לתת להן פרשנויות שונות. אולי כמו למילים, שגם אותן ניתן לפרש בדרכים שונות, אלא שבמילים תמיד תוכל לטעון שכוונתך היתה שונה, תוכל להוכיח הקשר. בשורות ריקות לא תוכל אלא להעיד שכאן היית, ולעיתים, לעיתים אף לא זה. מה גם שמתעוררת השאלה, אם כל הרושם שנותר ממעשיך הוא שורות ריקות, האם שווה להכיר אותך? האם שווה להגיע לנקודה שבה המשמעות של השורות הריקות משמעותית עבורנו? [ליצירה]
- [ליצירה] מאחלת לך שתזכה להשאיר את המעיל בארון ולהוציא ממנו את עצמך. [ליצירה]
- [ליצירה] המשפט של הסוף קרע אותי מצחוק. סיפור זה לא, אולי בלוג משעשע. אבל קורע מצחוק זה כן. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי. כל כך כל כך מזדהה. וכתוב מקסים.. אולי הייתי משנה את ה"באיזשהו מקום" שקצת לא קשור, אולי אפילו סתם "שזה נגמר"......? [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי. איזה קורס? מה קרה פה? המורה, מה הכותרת, בבקשה? [ליצירה]
- [ליצירה] מעורר מחשבה למה את בשבי? או שמא - רק מתוך ידיעת האל תקבלי תשובות אמיתיות על העולם?! תמהני. [ליצירה]
- [ליצירה] לא יודעת, קצר לי מדי, לא ממריא. דווקא התחיל מעניין, עם הבטחה. האמצע קצת קטע אותה והסוף כבר די היה מיותר. אולי אם היית מאריך כל חלק נזה זה היה יוצא טוב יותר. (אין לי מושג איך מבקרים מוסיקה. סליחה.) [ליצירה]
תגובות