למדני לקבוע עיתים אל הזמן
כמו אותה לטאה הלואטת לסלע
על מה שהיה וחלף ונטמן
במרחב שבין מטה ומעלה.
(בית-הכנסת בסוסיא העתיקה, ז' סיוון ה'תשס"ד)
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי מאד נגע לי... [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד אולי זה לא קשור אבל זה הזכיר לי קטע משיר מאוד אהוב עליי של לאה גולדברג : "...לבל יהי יומי עליי כתמול שלשום לבל יהי עליי יומי הרגל" אם ואולי נשים יותר על מה שהיה יהיה ועכשיו אולי לעולם לא נרגיש מורגלים לחיים. מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] למה? (לא משנה. שאלה מוזרה, כשחושבים על זה.) למדני לתחום את העיתים, אליל הזמן כמו אותה צפרדע הקופצת מאבן לאבן בלי לפתוח שום קופסה טמונה לחלוף הלאה לשכוח את התמונה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה ממש לאה גולדברגי. וזאת המחמאה הכי גדולה (כמעט) שאני יכולה לתת. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אבל אני חושב שהשם יפה כמסר לחיים. גשר כעוקף גדר. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, אני דובר ספרדית :) [ליצירה]
- [ליצירה] --- אהוב עלי. [ליצירה]
- [ליצירה] אמממ הרהור מסויים שעלה בי, גרם לי לתהות מה ההבדל בין הקבוצה של שורש 2 לקבוצה של פאי, אם לשניהם יש מאפיינים. [ליצירה]
- [ליצירה] חמודים! תגובה קצת ארוכה... קודם כל תודה. זה פשוט כל-כך התחבר לי. איכסה נעליים. לא מספיק שהמציאו את הנעליים בשביל לצאת לרחוב בצורה "מכובדת" (ע"פ הקונצנזוס והנורמות שגורמות לצרות אפוקים מזעזעת), המציאו גם עלי בית בשביל להיחנק גם בבית? אני אישית פשוט נגעל מהצורה שבא החלק האחורי של נעל הבית הולך על העקב. בעעעעעעעעעעע. הלאה נעליים. נני, כשמגיעים הביתה הולכים לאמבטיה ושוטפים. שווה את זה. מתקרבת, אני אף-פעם לא הבנתי את אוהבי הנעליים. ינון, זה לא כואב. אני רץ גם כשיש זכויות והכל יפה ונקי. ליזי, כל עוד מה שאת עושה הוא בסדר, ואין לאלוקים בעיה איתו - סבבה. תתגאי בזה! [ליצירה]
- [ליצירה] --- אני מהרהר מה זה טמיון. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו איזה דבר יפה, מדהים! [ליצירה]
- [ליצירה] --- אבל חתלתול, אין דבר כזה מניין נשים. זה מונח שגוי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- בטח, יצירות של עצב כשעצוב. שני דברים: אליהן (אין לי כח לכתוב במסר) ומה משמעות כתיבת ההד? סמיילי דומע [ליצירה]
- [ליצירה] ממממ..... היי, מישהו דיבר על יחפים? ------------------------------ (מאז יום שני, יום הטיול בשומרון וסיבוב השערים, אני עמוס במחשבות) אוהב את האידאלים, את ההקרבה של נוחות החיים למען ארץ ישראל, גם אם לפעמים יש מעין תפיסת טרמפ על האידיאלים. לא רואה פסול באמירה 'תראה, הנה ערבי.' רואה פסול ופגם מוסרי בריקודי נקמה עם סכינים ונשק ובשירי נקמה (זה עושה לי בחילה ומדכא אותי) יוני, התגובה שלך דמגוגית. ברור שאיכפת לה (ולי) מאחינו יותר מהערבים. המחאה שלה (אם הבנתי טוב) היתה נגד היחס לערבי, שאם לא היה כך, לא היה נגרע דבר מהיהודים (ולכן לא מדובר בהשוואת 'איכפתיות') על חרבך תחיה נאמר לעשו = אדום. והאמירות עם של רוצחים וימח שמם הן לא טובות בעיני. העובדה שהם מעשנים מגעילה אותי. מגעילה אותי. מגעילה אותי. שיר, האומץ של הנערים להגיד כך לנהג ראוי להערצה בעיני. 'אל תשכחי שהנוער הזה חי את המוות ולכן...' - את מדברת על נהייה לא שכלית אחרי הרגשות, וזה לא טוב ונובע מחולשה. בכל מקרה, לא ראיתי משהו לא נכון, לטעמי, ביחס לערבי, ביצירה הזו, אלא רק בתגובה עם הריקוד המגעיל. =================================== אבל כל הדיון הזה, לפני הדיון על יצירה, הוא דיון על נקודות מוצא ביחס לערבים. ======================== וזה כתוב ממש יפה, באמת. תיאור החתונה מקסים. תיאור הנוגות שעלתה בך למראה הערבי המתייסר יפה. [ליצירה]
תגובות