<align=center>יש תאוריה הגורסת כי אם אי פעם מישהו יגלה לשם מה בדיוק נועד היקום ומדוע הוא נמצא כאן, ייעלם היקום כהרף עין ויוחלף במשהו מוזר ובלתי מובן עוד יותר.
יש תאוריה אחרת הגורסת כי כל זה כבר קרה.
(דאגלס אדאמס)</align>
[ליצירה]
אוי, זה..
יש לזה אווירה שכזאת של לידה מחדש, כל האווירה של השיר,
וכל שורה ושורה עם משמעויות יפות כל כך,
אווירה של טהרה.
איזה כיף לי שחזרתי לכאן.
[ליצירה]
הוי, שתהיה לי בריא,
נו, תעשה טובה, אז עכשיו אתה לא הולך למדורות ולא מתכופף לחפש סוכריות? אהבה, מה משנה האהבה אם אתה
חייב לזכור מאין באת, ולא רק זה- להיות מסוגל לחזור לשם (ככה נראה לי).
ואולי קצת קשה
לראות את האור המנצנץ
כחול, אדום, צהוב, ירוק,
כשהוא רחוק כל כך.
והגב כואב, ואתה רק הולך אל
ילדים קטנים שפעם היו
אתה.
מעניק להם קצת ממך,
ירוק, צהוב, כחול, אדום,
איך לא שמתי לב וכבר שכחתי...?
[ליצירה]
אני חושבת,
שגם וגם.
היתה השתלטות של המשיחיסטים על המאבק. והפיכה-למשיחיסטים של חלק מהציבור.
וזה רק הנגיד את ה"נורמליות" של הצד השני. איזו נורמליות מדהימה, משקפיים עגולות ואוניברסיטה. אלא, שעם הנצחת הסטיגמות, ה"נורמליים" האלה הפכו ל"שפויים" ול"חכמים", ובעקבות זאת, גם הצודקים. כי ככה זה כשחושבים בשחור לבן. ולעניין הזה, תורם המסך הלא-כל-כך צבעוני שבסלונינו.