במדבר תשמעו קולי,
חזק מהדממה ומגעש הסופות,
קורא אל האלוקים
אולי ישמע קריאתי,
והרוח נושאת נהמתי,
והצמח מרשרש שירתי
בעידני עידנים.
ליצנית חצר .
-
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני ממש לא מבינה אותך. [ליצירה]
- [ליצירה] כן ולא. השיר מאוד יפה, ואומר הרבה, כל התיאורים והכל, עם זאת, נראה לי שיש דברים שלא מתאימים, נכון שמה שיש צריך להוציא, אבל לא בכל מקום. (: - חיוך. [ליצירה]
- [ליצירה] אמן!!!!!!!!!!!!!!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] בנים... את צודקת. [ליצירה]
- [ליצירה] חי חי חיחחי חי חי חי חי חי ....... מילה אחת ומליון תגובות, ברק יהונתן, אני מכריזה עליך בזאת רשמית ליוצר שקיבל הכי הרבה תגובות ליצריה. (או מילה... איך שאתם רוצים...) [ליצירה]
- [ליצירה] תעזבו אותו!!!!!! תפסיקו עם הניתוחי ספרות האלה כשזה לא מתאים! קשה לו והוא אומר, אומנותי או לא. [ליצירה]
- [ליצירה] ענק ממש, כל הכבוד. צחקתי המון. [ליצירה]
- [ליצירה] אריאל ועוד ,המהר"ל מתייחס להבדל שבין אומות העולם לבין עם ישראל תקרא בספר תפארת ישראל פרק א', " ועם שכל מין בני אדם שווים בתואר פניהם ובענייניהם, אינם שווים שיש חלק מהם יותר אלוהי מזולתם כמו שידוע כי הנבואה ורוח הקודש והשכינה היו מיוחדים בו העם אשר בחר בו ה' יתברך משאר העמים עכו"ם..." והרב קוק אומר בעצמו צר לי שאינני זוכרת את המיקום המדויק, שההבדל בין יהודי לגוי יותר גדול בהרבה מההבדל בין בהמה לגוי, והוא לא מגיע כאן בכדי להשפיל את הגויים אלא להראות את מעלתם של ישראל עליהם. [ליצירה]
- [ליצירה] הדמיון מהווה לנו מפלט מכל אשר נחפוץ, מהחושך אנו (או חלקנו) נאחזים באור ובצבע שהדמיון נותן לנו, אבל טל, כשזה הופך להיאחזות האם זה טוב? הצבעים של הדמיון טובים הם, אבל הם לא אמיתיים, וכשאנו נאחזים בהם זה הופך(אין לי מושג איך להדגיש את המילה הופך...) את העולם שלנו ליותר שחור ויותר אפרורי מאשר הוא ובאמת, בחלום אנחנו אדונים לעצמינו ועוד יותר מזה, לעולם שמסביבנו, זה מה שאנו באמת רוצים? להיות התסריטאים של החיים שלנו? לדעת הכל? לשלוט בהכל? ואם נשקע בדמיון ונאחז בו איך נברח ממנו אח"כ? מי יחזיר לנו את החיים האמיתיים שלנו? גם אני כזאת, ויודע ה' כמה מאמץ עד שיצאתי מהעולם שחשבתי שהוא באמת שלי- כי הוא היה בשליטתי. אשמח לתגובה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. מקסים, צלקות חיצוניות רואים, אבל פנימיות.. אהבתי ממש את הדימוי לקופסת שימורים, אין שם אויר, ואקום מוחלט, כמו שהצלקות גורמות לנו להרגיש, ואנחנו מתכסים בשמלה של אבק, שמלת השכחה שאינה אמיתית, לובשים בגד אחר. מזוייף. והכל חי בפנים. [ליצירה]
