עצירה למנוחה
בעיצומו של מרוץ.
זה לא האומץ, אולי העומס
תחת משאו של הלב הכורע.
(מסעו של הלב לפעמים קורע).
באקווריום זכוכית
שבניתי לי
משקיפה על העולם בעיניים של דג:
הוא לפעמים כל כך גדול ומפלצתי.
(אבל מישהו שוחה תמיד איתי).
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי את משחקי הלשון. נוגע. אמיתי. אך לעת ערב עם רוח ערב עלה נושר לו על גג ביתי. אני יודעת אני שומעת מישהו הולך תמיד איתי. היי, אבל את יודעת בעצם שמה שאת רואה זה לא הדבר הנכון. אקווריום זכוכית. שלא שקופה כמו שמצופה, אלא מעוותת. חסרונות של אקווריומים. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים, דימוים משעשעים מזכיר קצת את הבצל של שרק1 [ליצירה]
- [ליצירה] ... אני יודעת. בגלל זה השתמשתי בדימוי. אבל לפעמים, גם כשיודעים שכלית.. זה לא עוזר לנשמה. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד . סיום השירות עושה לך משהו טוב ... (גם הציפיה לעתיד נראה לי ...) בשו"ט. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, ממש יפה. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] זה פשוט.. טוב, אין לי מילים. זה פשוט *זה*. [ליצירה]
- [ליצירה] ... זה באמת ככה לפעמים. ואז קולטים כמה שאנחנו הופכים את עצמנו לפגיעים, במו ידינו. ואולי, בעצם, זה כל היופי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... זה אומר המון. המון המון. תראי, תפיסת החיים לא תשנה, אבל המוקד כן. [ליצירה]
- [ליצירה] ... זאת היתה המשלחת שלי, רן (אלא אם כן עוד מישהי סיפרה לך שקרה לה כך). זה היה או ש-45 בנות יידחסו בעזרת-הנשים הפיצית למעלה, ו-4 גברים יתפללו בעזרת הגברים למטה, או ש(כמו שהרב הנדלר, רב המשלחת, החליט)הגברים יתפללו בקדמת עזרת-הגברים, בהפרדה מודגשת מאיתנו, ובעצימת עיניים- ואנחנו נתפלל מאחור. וכשרצינו לרקוד באמצע קבלת-שבת הם יצאו החוצה כדי שנוכל. לי אישית זה היה קצת מוזר, אבל זה היה חד-פעמי ובהתחשב בסיטואציה (וכמובן, לא היינו עושים ככה אם הרב הנדלר לא היה מחליט). [ליצירה]
- [ליצירה] ... מממ.. אהבתי. את התהליך. וגם את הכתיבה. תבוא תעשה אצלנו שבת, תראה מה זה אווירה יהודית.. (: (בצחוק, כן?) [ליצירה]
- [ליצירה] ... מה קרה לכם, רואים שזה לא פוטושופ (וגם אם כן, אז מה? זה גם כלי שאפשר ליצור איתו אומנות). זה מקסים בעיני, אבל הכותרת ממש מאכילה בכפית. [ליצירה]
- [ליצירה] ... טוב. שיהיה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... שירה, אני מסכימה איתך לחלוטין שאתר יצירה שרוצה להיחשב כמקצועי, מוכרח לדעת לבנות שיח שיש בו ביקורת- לחיוב ולשלילה. רק ככה מתקדמים, רק ככה נבנים. ואישית, אני יכולה לומר שההתקדמות שלי בכתיבה נבעה הרבה מאוד מתוך הערותיו של איזה ילד אחד, שעכשיו הוא חייל, ושהחליט לקחת את הכתיבה שלי כפרוייקט לזמן מסויים :). וצריך הרבה מאוד ענווה כדי לקבל ביקורת. גם זה נכון. מצד שני, עוונה צריכים גם כשמעירים. ועם כל הכבוד למקצועיות ההערות, שאליה אני ממש לא מתכחשת (ועם חלק גדול מההערות ש"נושא אלומותיו" נתן כאן, בהחלט הסכמתי), צריך לדעת איך להעיר כמו בנאדם. ורזומה כלשהו בכתיבה לא נותן את ההכשר להעיר בצורה פוגענית ומעליבה. אגב, סליחה על הבורות, מהם ה"אוקפי" והאייל הקורא"? (הרכינה *מתקרבת* את ראשה בבושה וכלימה). [ליצירה]
- [ליצירה] ... יוווווווּ.. מתוק. [ליצירה]
- [ליצירה] ... באשר לניקוד, אני מבינה שזה מפריע כאשר הניקוד לא נכון-- עובדים על זה ברגעים אלו ממש (:. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ולפעמים, האי לא יודע עד כמה הוא חשוב לאדם שלו. עד כמה הוא מציל אותו מטביעה במים גועשים. לפעמים, החיבוק לא מבין שהוא הדבר הכי טוב שקרה לאדם שלו. שרק רצה לקבל חיבוק. בקבוקי הזכוכית נשלחים ריקים, אין בהם משמעות. האדם כבר נתן את כל מה שיכול היה להיות בהם- לאי שלו, לחיבוק שלו. [ליצירה]
תגובות