כתבתי הרבה, ואז חשבתי שעדיף שלא. אהבתי את כל ההתנהלות של הזמן בשיר. השיר הוא כביכול מעל-הזמן. וכולו נותן את ההרגשה הזאת, של איטיות - אך שם השיר הוא "פרידה מהירה". קביעות של זמן - מול השתנות ותהליכים. הזמן עוצר, קופץ, רץ, שוחה לאיטו, והכל בבת אחת. זה יפה.
דבר שני שחשוב לומר,
קשה להתקדם ככה.
השאיפות ישאוך אל העננים ויקלו ממך את משאך,
אבל התככים יגרמו לך להשתכשך בבוץ טובעני.
וקצת קשה ככה להתרכז במשהו.
עוד חודש בדיוק ראש השנה.
מותר, ואף רצוי, להתחיל כבר מעכשיו את התשליך.
[ליצירה]
המממ.
כתבתי הרבה, ואז חשבתי שעדיף שלא. אהבתי את כל ההתנהלות של הזמן בשיר. השיר הוא כביכול מעל-הזמן. וכולו נותן את ההרגשה הזאת, של איטיות - אך שם השיר הוא "פרידה מהירה". קביעות של זמן - מול השתנות ותהליכים. הזמן עוצר, קופץ, רץ, שוחה לאיטו, והכל בבת אחת. זה יפה.
דבר שני שחשוב לומר,
קשה להתקדם ככה.
השאיפות ישאוך אל העננים ויקלו ממך את משאך,
אבל התככים יגרמו לך להשתכשך בבוץ טובעני.
וקצת קשה ככה להתרכז במשהו.
עוד חודש בדיוק ראש השנה.
מותר, ואף רצוי, להתחיל כבר מעכשיו את התשליך.
[ליצירה]
...
המוזיקה של הכינור ממש משתפכת מזה.
אני אחרי מתכונת בספרות, שירי ריה"ל וכל זה.
נראה כמו שיר ריה"ל מודרני,
(ואתה יכול לקבל את זה כמחמאה :)
[ליצירה]
[ליצירה]
---
בלילה, אני תמיד הולך יחף בעיר.
ביום לפעמים. היום הלכתי וזה הכאיב לי נורא.
[ליצירה]
חמודים!
תגובה קצת ארוכה...
קודם כל תודה. זה פשוט כל-כך התחבר לי.
איכסה נעליים. לא מספיק שהמציאו את הנעליים בשביל לצאת לרחוב בצורה "מכובדת" (ע"פ הקונצנזוס והנורמות שגורמות לצרות אפוקים מזעזעת), המציאו גם עלי בית בשביל להיחנק גם בבית?
אני אישית פשוט נגעל מהצורה שבא החלק האחורי של נעל הבית הולך על העקב.
בעעעעעעעעעעע.
הלאה נעליים.
נני, כשמגיעים הביתה הולכים לאמבטיה ושוטפים. שווה את זה.
מתקרבת, אני אף-פעם לא הבנתי את אוהבי הנעליים.
ינון, זה לא כואב. אני רץ גם כשיש זכויות והכל יפה ונקי.
ליזי, כל עוד מה שאת עושה הוא בסדר, ואין לאלוקים בעיה איתו - סבבה. תתגאי בזה!
[ליצירה]
---
פעם ראיתי חתולה (משום מה אנחנו תמיד נוטים להתייחס אליהם בלשון נקבה) נדרסת, גוססת, מתה בייסורים כעבור כמה שניות, ונזרקת לפח, מותירה לאחריה שובל של דם, שהתייבש ונוקה למחרת.
אהבתי מאוד, אבל ההשוואה הזו, בין בני-אדם רעים וחתולים תמימים, מובלעת ומינורית ככל שתהיה, צרמה לי.
[ליצירה]
כשאתה כותב משל
יש משמעות גם למשל וגם לנמשל. שיר השירים למשל.
וכשאתה מדמה את הכתיבה לתהליך מיני, אתה בעצם מביע תעוזה וכותב דברים שעלולים לקחת את היצר למקומו לא נכונים ואל טובים.
אין מטרה לתעוזה ההזו.
מסכים עם ממזי.
תגובות