כתבתי הרבה, ואז חשבתי שעדיף שלא. אהבתי את כל ההתנהלות של הזמן בשיר. השיר הוא כביכול מעל-הזמן. וכולו נותן את ההרגשה הזאת, של איטיות - אך שם השיר הוא "פרידה מהירה". קביעות של זמן - מול השתנות ותהליכים. הזמן עוצר, קופץ, רץ, שוחה לאיטו, והכל בבת אחת. זה יפה.
דבר שני שחשוב לומר,
קשה להתקדם ככה.
השאיפות ישאוך אל העננים ויקלו ממך את משאך,
אבל התככים יגרמו לך להשתכשך בבוץ טובעני.
וקצת קשה ככה להתרכז במשהו.
עוד חודש בדיוק ראש השנה.
מותר, ואף רצוי, להתחיל כבר מעכשיו את התשליך.
[ליצירה]
המממ.
כתבתי הרבה, ואז חשבתי שעדיף שלא. אהבתי את כל ההתנהלות של הזמן בשיר. השיר הוא כביכול מעל-הזמן. וכולו נותן את ההרגשה הזאת, של איטיות - אך שם השיר הוא "פרידה מהירה". קביעות של זמן - מול השתנות ותהליכים. הזמן עוצר, קופץ, רץ, שוחה לאיטו, והכל בבת אחת. זה יפה.
דבר שני שחשוב לומר,
קשה להתקדם ככה.
השאיפות ישאוך אל העננים ויקלו ממך את משאך,
אבל התככים יגרמו לך להשתכשך בבוץ טובעני.
וקצת קשה ככה להתרכז במשהו.
עוד חודש בדיוק ראש השנה.
מותר, ואף רצוי, להתחיל כבר מעכשיו את התשליך.
[ליצירה]
הקסם של האדם הפשוט
פעם היה ספיישל על איך עשו את הסדרה "המשאית".
אחד השחקנים, עבריין שמסתבך עם המשטרה, אמר לצוות שליווה אותו שעכשיו הוא צריך ללכת להשלים מניין בבית-הקברות, והוסיף: "בואו, בואו, זה טוב."
הפשטות הזאת מאוד קוסמת. יש מאמר מסויים שאומר שיש משהו מאוד גדול בפשטות הזו, אך בעליה אינם מודעים לה.
נסים הוא אדם פשוט כזה, והוא הלך אחרי לבו שהוא טוב כמובן. הוא אמר שיחזיר את הכסף והוא עמד במילה שלו, כדי לשמור על כבודו.
ואולי יהיה קשה לו להיגמל, אבל הוא יצליח, כי הוא בדרך הנכונה.
[ליצירה]
---
וזה טוב או רע שהם הורגים?
כי אם זה רע, אני לא רוצה להיות כמוהם.
(באמת, קשה לי להאמין, מילא מתבגר מלא הורמונים שצועק מוות לערבים, אבל אתה?!)
[ליצירה]
---
ה'תכסי גם את המרפק' הפך את הצניעות למין מוסכמה חברתית, חיצונית, שמשטיחה רצונות אחרים. העיקר ליידי, שתשבי בצד ותהיי צנועה.
ההכנסה של המרפק פוגעת, לדעתי, באמירה של המונולוג.
מי זה בעלה של הרב נעמי שפירא?
מסופר על הבעל שם-טוב שהקפיד להתפלל במקום שבו התפללו גם נשים. מנגד, על הגר"א מסופר שכשנשארו אבנים לאחר בנייית בית-הכנסת, הורה לסתום באמצעותן את עזרת נשים. מותר לבחור את הגישה הנראית לנו, ודי ברור מה היא..
טל רעות - ופעם לגברים לא היה המוסר הטבעי הזה, ולכן היו צריכים את הלימוד? הלימוד מהווה רק צורך פונקציונאלי למען עידון?
ביום-כיפור בפתח תקווה הבנות רקדו, אם אני זוכר טוב. גם בפולין, בטמפל.
התפללנו גם מנחה באותו חדר עם בנות אולפנא, הבנים מקדימה והבנות מאחורי התיבה (זה היה בשעת הדחק).
נשים אכן היו די בורות, נראה לי, במציאות שלא איפשרה להן להתפתל ולא היו בה כלים שנועדו להקל על החיים של עקרת-הבית. היה שיעבוד גדול מאוד לבית.
יאיר - אם היא דמות תורנית היא לא צריכה תואר להתהדר בו? מה האמירה הזו בדיוק? מהיכן היא נובעת?
אישית - אני לא אוהב היפרדות של נשים ממעמד התפילה והקמת מעמד שכולו על טהרת הנשיות.
תגובות