הכה צור בסלע
לצידו ילודה מצלע
הבריק ניצוץ
נדלק המוץ
אש אש
אדם התאושש
"בורא מאורי האש"
בעז דרומי
-
...סרפד ותה ורוח הקדים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ת.נ.צ.ב.ה הוא רווה נחת. [ליצירה]
- [ליצירה] למה זה שיר? רק בגלל סידור השורות? זה כל מה שעושה את זה לשיר? [ליצירה]
- [ליצירה] הקורא בראש - חשוב עליו כשאתה בא להעביר רעיון בשיר-תמונה המשל או המטאפורה חייבים להיות נעימים לקורא, אלא אם כן מטרתך לגרום לו סלידה. גם המילה 'מגלצ'ות' לא ראויה בעניי לשיר. מנהרות בנחיריים לרוב בני האדם זה יגרום דחיה וגועל מידי- לי למשל. [ליצירה]
- [ליצירה] משתדל להקשיב. באמת. לפעמים מצליח... [ליצירה]
- [ליצירה] על החלק הראשון. האנשים שבאים כדי שילד יבקש עבורם כנראה אינם מודעים למאמצי העל והסערה המתחוללת בתוכו. שתפילתו היא עשויה ממנו ממש. (נו, ילד, היית צריך לבקש דינר כנהוג) בכל זאת התפילה לא עשויה ממנו לגמרי, לבד. יש כאן עם הילד את האל, והם כשני אוהבים שקורעים אותם זה מזה בכוח בעוד הם נאחזים במה שאפשר; בצעקות לחדור את הסערה ובעצים שמחברים בין שמים לארץ. אם ב וְהָיְתָה תְּפִלָּתִי אֲנִי וֵאלֹהַי היה זה תיאור של התפילה בלבד שהיא שְׁנֵי צְלָלִים צוֹעֲקִים הרי בסופו מתברר שהוא והתפילה חד הם, ואת מחירה עליו לשלם. אמנם ישנה תשורת וְהָיִיתִי אֲנִי עָשׂוּי, אך מה רב המחיר קְרָאִים קְרָאִים לַשָּׁמַיִם. רפרפתי על ההמשך ועשה עלי רושם שהקשר עם האל הולך ומתרחק. בכל אופן משתנה. בכל מקרה מורכב ודורש עיון. נ.ב בחלק ה' : אַךְ אֶת הַכֵּלִים השְּׁבוּרִים שֶׁאֲנַחְנוּ מִי יְרַפֵּא. השאלה נזרקה לחלל.. ברשותך, לעניות דעתי, כל עוד נתייחס אל עצמנו כאל כלים נשאר שבורים. העט שלי מנסה לחכות "עצים תשושים" והדיו מזיע ממנו מרוב מאמץ ותענוג. תודה לך, בעז [ליצירה]
- [ליצירה] יצחק- התפתחויות תמיד ישנם ב"ה, אני לא מכיר דבר כזה לעמוד במקום, אם זה קורא אזה מתחיל להסריח וגם זו סוג של התפתחות, לא?, אבל לאו דוקא מה שאתה חושב. במקום זאת- מה דעתך על איזה מבול שישבור את הבצורת..? [ליצירה]
- [ליצירה] מעט נחמה יפה, יפה מאוד-מאוד. אכן לארץ קשה לא פחות. היא לא הקיאה אותנו הפעם . לא הפעם. למרות שהשאלה בסוגריים (וצדקת כששמת אותה בסוגריים) מתישבת עם לבי היא נשמעת לי יותר רטורית: "ושבו בנים לגבולם?" אני אפילו לא בטוח למי זה מופנה לנו, להשם, לארץ??? אולי כל-אחד צריך לענות לעצמו. אני נשבע בשם השם אדוני צבאות לשוב לחבל קטיף! ושבו בנים לגבולם. שלום על ישראל. [ליצירה]
- [ליצירה] ההמונים לעולם לא שולטים. מנהיג שהולך אחרי העם, הסקרים וכו' הוא בעצם כלב אחר אדונו. הבעיה שאתה רוצה לפתור את בעיות השחיתות והעוני בעזרת פתרון שהוא זה שיצר את כל הבעיה. [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי משאיר אותה בסוף, אלא שעצם התגובה של קודמתי מעלה שאלה; האם השיר מתפקד כעצמאי? האם הוא על מכונו בהיכל השירה או כעוד הספד בשפה פיוטית? *** שמתי לב שאתה אוהב להצמיד מילים דומות כמו רגע להנגע. זה יוצא לך לפעמים קצת צורם (ההיפך בדר"כ ממטרת) כי יש בזה פן של חרוז לא מוצלח.. ( P: ככה מסמנים חומר למחשבה? [ליצירה]
- [ליצירה] רגיש ומיוחד. ממש ממש ממש אהבתי. וההפתעה ב"קצר רואי" צבטה לי חזק בלב. הצעה: בבית הראשון בעקבות "לחמם ידיי לאורו" אולי כדי להוסיף גם "אח" נחמד? פשוט עושה לי טוב. [ליצירה]
תגובות