בת מלך אני, לא גנבת
את רגעי האושר שלי
אקבל מידך בהיתר
בפנים שוחקות.
את שלך אשיב לך,
אוהבת.
מי יתן ותהא מנחתי לרצון.
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] הכינוי שלך עמוק משירך! [ליצירה]
- [ליצירה] לדעתי אפשר היה להשאיר את השיר המקורי כמו שהוא, ואולי לכתוב מה"תוספות" שיר חדש. לא לוקחים דבר שלם ויפה לכשעצמו ומדביקים לו חלקים נוספים... [ליצירה]
- [ליצירה] "למות ביום חורפי זה כמו ריבת חלב בגלידה" - נחמד... אני הייתי מוסיפה קצת סירופ שוקולד ואת הצבעוניים הקטנים האלה מלמעלה... [ליצירה]
- [ליצירה] לא נראה לי ששימוש בטכנולוגיה שלא היתה קיימת או נפוצה כשהיו צעירים, זה עניין כל כך חמור רציני וכואב שמצדיק את שם השיר, או את 2 השורות האחרונות. או את השיר כולו, אם כבר... [ליצירה]
- [ליצירה] רגע, אם המות של הבעל לא קשור לאישה, אז למה "ומת *בה*"? הפירוש של אביב וסתיו דוקא נתן לשיר יותר עומק, אם כי לא אהבתי את המסר שעלה מהשיר לפיו. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא יודעת אם הבנתי את כל הקטע, אבל המשל על האוטובוס מצא חן בעיני. זה כמו המשל על המעלית - למלך אחד היתה בת יחידה (איך שהוא תמיד למלכים בספורים יש רק ילד אחד, נכון?) והוא לא ידע למי ראוי להשיא אותה. החליט המלך לערוך מבחן מהסוג הזה: הורה לבנות מגדל בן אלף קומות, ומי שיצליח להגיע לקומה האלף - יזכה להתחתן עם הנסיכה. טוב, לא נלאה אותכם, הרבה מאוד אנשים ניסו ניסו,הגיעו מ-ק-ס-י-מ-ו-ם לקומה ה-200 התייאשו וירדו. (....)לבסוף כששאלו את בר המזל איך עשה את זה, ענה - עליתי בשארית כוחותי לקומה ה-201, ושם היתה מעלית... ה' עוזר למי שעוזר לעצמו! [ליצירה]
- [ליצירה] המשך תגובה: הסיפור בעצם מבטא פחד מלגדול, כי כשחיים באמת, גם "מתים" (עם או בלי המרכאות) באמת, וגם כואבים באמת... [ליצירה]
- [ליצירה] חסר משמעות, לדעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין מה *היא* היתה אומרת אילו ידעה שתמונתה מתפרסמת לה באינטרנט וכבר 72 אנשים צפו בה... [ליצירה]
