עם הירח המתעגל
גם בי נובט משהו וקמל
ומותיר שרידיו בי
בגופי הכמה.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני חושבת שדווקא אפשר להבין מפה המון דברים. נכון, זה הצריך קריאה שניה ושלישית, אבל אני חושבת שהבנתי. זה יפה, אם כי אני מעדיפה את הכתיבה הפחות מאופקת שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] . הו. מצטרפת אלייך [אם יש פוך לשנת חורף, אז אני באה]. *מתקרבת* שמרגישה זנוחה משהו. אז מה אם יש לי משבר כתיבה? אז מה אם הסגנון שלי הלך לאיבוד? אז כבר אי אפשר לומר משהו? עזבו, אני צומית במיוחד היום. [ליצירה]
- [ליצירה] ... איי, זה טוף. כלומר, כל כך נכון. השיחות האלה עם עצמנו שלא מובילות לשום מקום (בדרך כלל..). לפחות טוב שאנחנו עדיין מתקשרים לעצמנו. ועם עצמנו. זה אומר שיש עוד תקווה... [ליצירה]
- [ליצירה] ... יו. |צביטה בלב|. [ליצירה]
- [ליצירה] ... חזק מאוד. מתאר בדיוק את זה. את הקריעה האמיתית, שכמו כל קריעה, היא כל כך לא פשוטה וכל כך לא שחור ולבן. וכל כך אפור ומבלבל. מזעזע שככה אנשים צריכים לחיות, על סף תהום, בלי לדעת מה יהיה בסופם, ויש הרבה מה לעשות, אבל בסופו של דבר... באמת אפשר רק להתפלל. [ליצירה]
- [ליצירה] ... א. אודיה צודקת, כמובן. ב. החזן- אכן, השיר הזה היה ברקע. (ולטובת מי שלא מכיר: אל מלא רחמים. אלמלא היה האל מלא רחמים היו הרחמים בעולם ולא רק בו. <יהודה עמיחי>). זאת התשובה שלי לשיר הנ"ל. [ליצירה]
- [ליצירה] .. היי, שירה. רק רציתי לומר שאני אוהבת מאוד את התגובות שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] ... הוא יבוא. הוא תמיד בא בסוף. --- וכתבת את זה טוב מאוד. רק הערה קטנטנה.. בבית הראשון, אחרי "ואי שם אויב"- לא הייתי שמה פסיק. [ליצירה]
- [ליצירה] ... זה טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] ... בעיני, הכותרת המפוצצת רק גורעת. אל תאכיל אנשים עם כפית זהב. סמוך עליהם, הם אינטליגנטים מספיק. תן לכל צופה לראות, לחוות ולהרגיש מה שתמונה יכולה להעביר, בלי תוספת מיותרת של מילים. [ליצירה]
תגובות