כששכבתי שם,
נשמתי פרושה כולה, רפויה
ומעליה צילך
כמו מגדיר רק את קווי המתאר—
יכולתי לראות שם
בחושך סמיך
ודרך שכבות שכבות
של מחיצות,
לב גואה
ועולה על גדותיו
ונשפך אל תאי הזיכרון שלי
שקלטו
ושקטו.
[ליצירה]
...
יפה.
וביחד עם הכותרת עוד יותר.
אני פחות אוהבת את הבחירה של קומפוזיציה מרכזית. אפשר היה ליצור מזה משהו קצת יותר מעניין.
(ומוריי ורבותיי בוודאי היו מוסיפים כל מיני הערות על המהות הגברית שמסומלת בחכה. מזל שלא חייבים להקשיב להם תמיד)
[ליצירה]
...
סמינר ברמות שפירא?..
לא.. יש לי רק עוד חברה אחת (חוץ ממני) שהולכת לשרת במדרשה, והיא תהיה עוד שבועיים בסמינריון בעפרה...
אני הייתי בנתניה והיה מעולה.
---
רמות שפירא זה לא המקום ההוא שעושים בו את הסמינריוני אישות ומשפחה? ^-^
---
סמינריון, סמינריון, לא "סמינר"- זה עושה לי אסוציאציות של בית יעקב...
(^:
[ליצירה]
...
אין לי מושג מה פשר עצימת העיניים.
אישית, אני מודה שלא הטרדתי את עצמי במחשבות יותר מידי, הרב הנדלר אמר כך, אז היה כך. החוויה הזאת התווספה לאוסף של חוויות חדשות ומוזרות שחוויתי במסע ההוא.
[ליצירה]
...
בהחלט כתוב מצויין, כמו שכתב כתב החתלתול.
המסר קצת הפריע לי.
קודם כל, יש הבדל בין לא לחיות בדליחות לבין שמחה.
וגם-
"כי אפשר לקבל כל פִּגְעֵי הַתֵּבֵל
מֵרְעִידַת אֲדָמָה עד תְּקִיפַת מְחַבֵּל
בְּאַחַת לא יוּכְלוּ הם לָגַעַת לְךָ-
אם תַּשְׂכִּיל וְתַחְכִּים רַק לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה"
אם ככה, אני מעדיפה שלא להיות רק בשמחה.
עדיין מעוניינת שדברים ייגעו לי, ולא שאוכל לעבור על פניהם באפאטיות כשחיוך מרוח על שפתיי..
תגובות