שוב כויה
מתקוה שנגוזה –
שוב כאב
מזיווג שאיננו לי.
שוב הפנמה
שהכל מעם ד' –
שוב הכרה
שהכל לטובה.
חזקי פוקס
-
יליד תשמ"ב. רווק.
חבר מערכת במכון תורני.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נכון, קצר וקולע. שה' יתן לך במהרה זיווג משמים ואז ימלא שחוק פינו. [ליצירה]
- [ליצירה] תמי, אני מוכרח לחלוק עלייך בנוגע לשיר הזה. השיר מאוד קצר - דבר שלא אופיני לחזקי - אולם דוקא במיעוט המילים מתגלה הגדולה של השיר. בחזרה על המילה "שוב" ארבע פעמים, הוא מתאר לנו, איך בכל פעם ששידוך מתפקשש לו, חוזר אותו תהליך שוב ושוב, והתהליך עצמו הוא פשוט: כאב ומשם הפנמה שהכל מאת הקב"ה וממילא הכל לטובה. דוקא בכך שהשיר קצר, מתגלה המסר הגדול החבוי בו, שייתכן שהיה מתפספס ביצירה שהמילים בה מרובות. בנוסף, אני חושב שבקיצור היצירה, יש מעין הרגשה שלכותב אין יכולת להביע את עצמו במילים מרובות, כי הוא אמנם מפנים שהכל לטובה, אבל עדיין כואב לו. [ליצירה]
- [ליצירה] קצר מידי וברור מידי אתה יכול הרבה יותר. לא מרגישים אותך כאן. יש אוסף עובדות לא חזקי. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] העם איתך. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, קשה.. אבל כשמגיעים בסוף, כל הכאב נגוז.. בע"ה [ליצירה]
- [ליצירה] אוי... הלוואי ולא נצטרך לעבור את כל זה... חזק ואמץ!!! העם איתך! [ליצירה]
- [ליצירה] אוי... הלוואי ולא נצטרך לעבור את כל זה... חזק ואמץ!!! העם איתך! [ליצירה]
- [ליצירה] קצר וקולע! אהבתי... [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, הכל לטובה. קלישה כביכול, אך לא כל אחד מסוגל להאמין שזה כך באמת. בעיקר בזמנים קשים. [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה (בלית הגדרה אחרת שעולה לי במוח) מתוקה. מבט פשוט ואמיתי על העולם. אשריך! ושטה: אני הבנתי מהיצירה שהדגש הוא על ההפנמה שהכל מאת הקב"ה, ומתוך כך מגיעים להכרה שהכל לטובה. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה קופץ היקר, (אני מצטער שהקדמתי את תגובתי לשברירית לתגובתי לך, לא שמתי לב לתגובתך). המשפט, אכן קצת מוזר, הוא נאמר פעם עלי, ע"י אב שבירר... חזקי. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה ידידה היקרה, אני מודה לך מאוד על תגובתך, שניכר שבאה מעומק הלב, אבל הנני חלוק מכל וכל על מסקנתך. טענת כנגדי שתי טענות: א. העובדה שאני מתאר שאודליה רוחצת באמבטיה איננה צנועה. ב. העובדה שאביאל הולך לפגישה בדירתה של אודליה איננה צנועה. אענה עליהן כסדרן - א. כל מה שכתבתי בפרק הנוכחי הוא: "אודליה חזרה לחדרה, פשטה את בגדיה, לבשה חלוק-רחצה ונכנסה לחדר השירותים. אודליה הורידה את חלוק-הרחצה, ונכנסה לאמבטיה." לא התכוונתי לתת תיאורים לא צנועים חלילה, אלא מציאות פשוטה שבה הבחורה מתרחצת לפני פגישה. אני לא הרגשתי שהדבר איננו צנוע, וצר לי אם זה פגע ברגשותייך. (ומה שאת כותבת כאילו הדבר קשור לרמת "דוסיות" וכדומה, במחילת כבודך לענ"ד הדבר נובע מרגישויות מסוימות שיש לאנשים מסויימים ואכמ"ל.) ב. העובדה שהפגישה השלישית מתקיימת בדירתה, נובעת מחוסר ההבנה של אודליה, שלאביאל לא יהיה נוח בסביבה כזו, ומתוך רצון שלה שהוא יעזור לה בעבודות הבית וכו', העובדה שהוא חש שלא בנוח עם זה הוזכרה מספר פעמים בסדרה, והיא חלק מהתפתחות (או אי-התפתחות) הקשר ביניהם. שוב אחוזר ואומר תודה על תגובתך, חזקי. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה לעידו ב"ה עידו היקר, א. אני בכונה ניסיתי ליצור יצירה דמויית יצירה ארצישראלית, למרות ההגבלות הקשורות בענין, וזאת מכיון שאני חש חיבור אישי לפייטני התקופה ההיא. ב. הרעיון על החיבור של כל חלקי הקדושתא למהלך אחד הוא אחד שלי. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה ידידה היקרה, קראתי בעיון את דברייך, ורציתי לנקוט בשולי גלימתך ולהעיר מספר הערות: א. אני מפרסם תחת שמי האמיתי, כי אינני מתבייש במי שאני. ב. השיחות שמפורסמות הן שיחות ישירות עם ד', שהיתה תקופה בת שנתיים שבה רשמתי את חלקן במחשב במקביל לדיבור עמו. ג. כפי שנזכר ביצירה הנ"ל, אינני רוצה לכעוס על ד', וכפי שראית - גם כשאני כועס עליו, הכעס מתהפך במהרה לדברי ריצוי; אולם אני חושב שיש מקום גם לתחושה הראשונית של כעס. אסור לי להתעלם מהרגשות שלי, רק בגלל שאינני חש בנוח לדבר אל ד' כך. יחסו של ד' אלינו, הוא אמנם מצד אחד יחס מלך לעבדיו אבל מהצד השני יחס אב אל בניו; ולכן השיקולים הם לא תמיד של "מה ראוי", אלא גם של "מה אתה חש". ועייני במסכת ברכות דף לא' ע"ב, שגם חנה ואליהו הטיחו דברים כלפי מעלה. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה הילה - לא הבנתי מהן בעיותייך עם יצירתי הדלה. לגבי הרחפנות - לך יש דמות מסויימת של "רחפנים" במוח ("בד"כ הרחפנים לא כ"כ חמודים" כהגדרתך) ואילו אני מציג אותם - מהיכרות אישית - בצורה שונה. לגבי הדיבור על הקשרים הרציניים ב"ערגה" כהגדרתך - אני חושב שזה דבר שבהחלט יכול לעלות בשיחות. בסיפור דנן, בשל אופיה המיוחד של אודליה זה עולה בצורה מוקדמת מהצפוי - אבל איני מבין מדוע את תמהה על עצם הדבר. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה רדף היקר, כבר כתבתי שעידו צודק ושאל לנו להמשיך את הויכוח כאן. ובענין מי דובר אמת ומי משקר - זה הקב"ה יודע. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה נ.ב. וכמובן שאני לא משוחח עם בחורות על הנושאים האלה, לא מפני שזה לא מעניין אותם (כי דוקא, לצערי הרב דיבורים על "נייעס" מושכים זנים שונים של אנשים) - אלא כי זה לא מעניין אותי. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה סתם אחד היקר, בתור סופר, הנני מתעד את דברי הדמויות כפי שהן מורגלות לדבר, לו יצויר שהייתי שם בפי מרכזניק כבד כינוי אחר לאדם המתואר, הרי שהייתי חוטא לאמת; כפי שאם הייתי שם בפיו של אדם מהרחוב את הכינוי "אותו אחד מרחוב העילוי" הייתי חוטא לאמת. (וכל-זה, מבלי להיכנס לעצם הדיון על דבריך, שאינם רלוונטים כלל במקרה הזה, ולהנחות-היסוד המוטעות שלך.) [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה יסכה היקרה - השימוש בסוג ה"חרוז" הזה, ודאי שאיננו נעשה על ידי במתכווין. אדרבה - אינני אוהב דברים מעין אלה. באופן עקרוני, אינני משכתב את יצירותי הרגילות (עייני ביצירתי הדלה "דרכי יצירה", שהדבר איננו נובע ממעלה, אלא אדרבה - מחסרון), ולו יצויר שהייתי עושה כן, ייתכן בהחלט שהייתי משנה את הדברים. ביצירות שאני מנסה לחרוז בהם (עייני לדוג' ביצירתי הדלה "קדושתא לשבת דברי") - אני חורז אך ורק בצורה מלאה ואכמ"ל. [ליצירה]
- [ליצירה] מענה לתגובות ב"ה כמענה לתגובות הנלבבות: מיכל - מנהג אשכנז הקדום היה שמסדר הקידושין מקריא לפני החתן את מילות "הרי את" וכו' (שלא לבייש מי שאינו יודע לקרוא), במילה "לי" חששו שמסדר הקידושין יקריא אותה כמות שהיא ומישהו עלול לחשוב שהוא זה שמקדש את הכלה, ולכן תיקנו שבמקום לומר "לי", ושהחתן יחזור אחריו, הוא אומר לחתן "זאגט 'לי' " - כלומר "אמור את המילה 'לי' ", והחתן כמענה אומר: "לי". לוגן - כדרכו של סיפור, הוא מתגולל הלאה. כך זה בחיים האמיתיים, השיחות היום יומיות לגבי הצעות שידוכים וכדומה, לא אורכות יותר מדקות ספורות, וכך השתדלתי לעשות בסיפור. אם תקרא סיפורים נוספים בסדרה - תראה שבכל אחד אנ משתדל להתאים את העלילה למציאות. [ליצירה]
תגובות