אני באה מן המקום, בו השמש לעולם איננה שוקעת.
אני נמצאת במקום בו השמש לא שוקעת לעולם.
ודרכי, ופניי, וליבי אל המקום בו השמש זורחת תמיד, המקום בו השמש לא תשקע לעולם.
נשמת העולם.
וזה סימן, שעוד יש, עוד יש אהבה. אני פה, אני ערה .)
[ליצירה]
ואתה, נווד . . האם אתה לוקח את הלבנה?
שמע לקולה, אולי בחשכה קשה לראות.. אבל מרגישים היטב, איך היא מלטפת בחשאי באור חיוור.. היא תמיד שם. אבל האם אתה, מוכן להביט? להיישיר פניך אליה- ולראות?
[ליצירה]
צריחות שצרחתי נואשת כואבת ,
בשעות מצוקה ואובדן
הפכו למחרוזת שירים מלבבת,
לספר שירי הלבן.
נגלו חביונות לא גיליתי לרע,
נחשף החתום בי באש
ואת תוגתו של הלב הכורע,
יש כל במנוחה תמשש.
(רחל המשוררת)
[ליצירה]
הדרך היחידה לברוח מהצל בלי למות מריצה מאומצת, היא להיכנס לתוך צילו של עץ גדול, להתרכז במרכז. להיות אמיתית, זה מספיק כדי באמת, להיות שם, כמו שתיארת, אבל באמת, בלי לומר, מילה, ולפעמים..
[ליצירה]
הלוואי ובאמת.
הלוואי ובאמת ישראל שלנו הייתה מתגשמת כחלום של אותו הילד.
ולא כך זה תמיד בחיים?
לא ככה הכל מצוייר?
והקירות האם הם לא אלא קו פשוט אחד בלבד?
וכאבו של ילד.. של מאות הילדים שמתו על קדושת הארץ.
והם, האם גם בשדות הקרב, א"י לא הייתה עבורם אלא חלום של ילד?
הלוואי ובאמת.
תודה רבה לך. נוגע.
תגובות