אותן גדות
על משכבי
בין חֹשך רוח ולֵילים
סוער לבי מילֵי-מילים
תְּקַוִי
שגם עם בֹּקר אור מחציף
אותן גדות לבך יציף
דעה גלעדי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפיפה מיצוי נפלא של ליריות. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא! התעלת על עצמך. הרעיון אמתי ונכון, והכתיבה מתומצתת ומביעה להפליא: "לילים", "מלי מלים" - יפה; אותן גדות לבך יציף - נפלא. הלוואי ואכן כך יהיה. יישר כחך. [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד מאוד. לפעמים באמת צריך לתת לנשמה להכנס לעולמות עליונים, ואז, בהשראה אלוקית, כותבים שיר. נהניתי. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] מציף, מרטיט... [ליצירה]
- [ליצירה] היופי שבצמצום. בהנחה שהיום הוא יום והלילה - אכן לילה..:) מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] מציף מציף כן....מציף [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי של שיר! התרגשתי. הרעיון יפהיפה. אהבתי מ א ד מ א ד. זה ממחיש את העובדה שה' הוא אבא שלנו ואוהב אותנו בלי תנאי. השיר עושה את זה בצורה כל כך מיוחדת... רק לא הבנתי למה בשורה הרביעית מהסוף כתוב "כרצוני", ולא "כרצונו", ולמה שתי שורות אח"כ כתוב "אהבתי" ולא "אהבת". זה מכוון? תודה על חויה! [ליצירה]
- [ליצירה] כתיבה יפה, מיוחדת. את ה"רו-ח רו-ח" לא כל כך הבנתי. הייתי מסיימת שורה לפני. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר טוב ומענין. התאור החיצוני הכאילו-משעמם מצטיר היטב במחשבה ומסקרן. לא הייתי קוראת לשיר "השתקפות", כי השתקפות משקפת באמת את המציאות. זה לא נראה לי מדויק. [ליצירה]
- [ליצירה] מצחיק. או אולי... עצוב. שיר טוב. נ.ב. לדעתי לא היית צריכה לכתוב את ההערה למטה. מבינים גם בלעדיה והיא אפילו קצת גורעת. [ליצירה]
- [ליצירה] ההתחלה קצת נדושה ומוכרת מדי לטעמי, אך הסיום "מוזה היקרה, חברתנו השובבה, תחזור ממשחק המחבואים" - חמוד וטוב. הייתי כותבת "השראה" במקום "מוזה", רק משום שנדמה לי שמוזה היא איזו אלילה מהמיתולוגיה. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד. הסוף מצוין, קצר וקולע, אך היה יותר מפתיע אם הכותרת לא היתה המגלה מראש את התוכן ואת הסוף - שאמור להיזרק בלי תכנון מראש לדעתי. גם יש שורות שהמשקל שלהן צריך קצת שיפוץ, לא? אהבתי את "מי פילל ומי ילל"... [ליצירה]
- [ליצירה] קראת / ראית את הסרט "Feed Me"? מסופר בו על עובד חְנון בחנות לצמחים. יום אחד הוא גלה צמח אקזוטי ומופלא, שהתברר כצמח טורף. בתחילה לחש הצמח בצרידות ובחוסר אונים: "Feed Me"... העובד האכיל אותו ברחמים. לאט לאט גדל הצמח פרא, לאט לאט דרש יותר, לבסוף צרחותיו המחרידות הרקיעו שחקים, שאגותיו הזוויעו, ככל שהתחזק מהמזון שניתן לו. החְנון הרחמן המשיך להאכיל אותו, ולא בחל במנות של בני אדם, אפילו מחבריו. והמבין יבין? [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, אוי, אוי ואבוי! קטע מזעזע ונורא. אל תקטרג על העם בבקשה, רבו הצרות גם כך. אבל כשרון כתיבה גדול יש פה. [ליצירה]
- [ליצירה] החידוד חמוד, אבל לא הבנתי את התוכן. מצטערת... [ליצירה]
- [ליצירה] כתיבה מיוחדת, אהבתי את המשפט האחרון. כתוב במין תמימות נוגעת. שתדע רק שמחה. [ליצירה]
תגובות