עוד
ינץ עלה
עוד יפרח השקד
לעת זרוח שמש
שלאחר הגשם היורד
מלאו שפתייך אהבה
ופנייך הסמיקו
עת לחשתי ההבטחה
לבוא עדנה
קרבנו בלאט
אל גיא נסתר
בינות להררי חושך
אז
נבקעו חלוני רקיע
יצאה חמה מופזת
להקביל פנינו
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הדרך הולכת ומצטמצמת לעבר נקודת מגוז כלשהיא, שילוב של ירוק וכחול ועננות המזכירה את ענניו של וינסנט ון גוך [ליצירה]
- [ליצירה] אל תחפש הצלה בפצצה גרעינית חפש הצלה בפצצה אנושית כלומר מצא לך אשה אמיתית וזה את קיצוניותך ישבית אולי מיבלאז'יו תמצא לך משהו מועיל אשה יפה מבנות ברזיל יש שם נשים שרק רוצות להיפגש עם מר ירושלמי האידאליסט כמו אש קח אשה ובנה לה ארמון זה יעלה לך קצת הון צא מבית ההורים קנה מחשב והיא את נפשך תשובב כי בנות ברזיל לא רק יפות הן גם יודעות לבשל ולאפות תכין לך פריפה עם פז'ואדה עד שתלמד בערבית לומר שו האדה? תלמד אותך שפת פורטוגז ואפילו קצת תתרגז אבל היא תאהב אותך זה בטוח והאהבה תישא אותך עד קצה הרוח [ליצירה]
- [ליצירה] טוב. כשמך כן אתה, אתה אקטיבי ולא פסיבי. :-) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים סחף הרוח ואני קוראת בשמם והם נוסקים מעל מעל ככנף המלאך אשר תישאם לרום [ליצירה]
- [ליצירה] הנה מעט על הביוגרפיה של אדם יקר זה, שיצירותיו המופלאות לא זכו כאן לתגובות: משה לימור (שמואלי), איש ירושלים, בוגר אוניברסיטה עברית בספרות עברית. בשירתו באו לביטוי האהבה על תהפוכותיה, מכאוביה ומנעמיה, געגועים וכמיהות, כיסופים, ספקות וחיפושים. ספרו הראשון "בשומת ערבי אביב" יצא לאור ב - 1964. [ליצירה]
- [ליצירה] --- איזה שיר צבעוני! ניתן ממש לחוש את משב הרוח בין הגלים את הגלים השקטים אך הסוערים ומסעירי הלב :-) יפה!!!! כה לחי! [ליצירה]
- [ליצירה] עכשיו זה יותר ברור, וגם בעל משמעות של ציפיה לחורף, לא מצד האדם אליו מצד חפצי העזר שלו שהם הגיבורים האמיתיים של השיר הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] היי מזכיר לי את "חוצץ" שכתבתי. זה בהחלט כמעט אותו הדבר ואני שמח על נושא חשוב זה [ליצירה]
- [ליצירה] --- האם לא לקחת בחשבון שלזקן כזה יכול להיתפש הגב? [ליצירה]
- [ליצירה] ---- ואו אילו זכרונות ילדות! מזכיר את השיר "כך היינו בשכונה" אתמול ראיתי בערוץ 33 (בחצות הליל) תכנית על משפחתו של עוזי חיטמן והם מזכירים מאוד את אותם תיאורים שתיארת על רמת גן וגבעתיים של פעם [ליצירה]
