יש לך שירים שהם בעצם שורות רהוטות עם משמעות שאין לה תכלית כל עוד הם באים לבדם
תאר לך שהיית יוצר תהליך שמביא את הקורא בהכרח לשיר הזה או כל שאר השורות שלך
הסוף היה התכלית השורה הייתה מקבלת משמעות ותכלית
ככה סתם היא עוד שורה שכל אחד רואה בה משהו יפה כשהוא מגיע אליה ממקומו שלו ונתקל בסוף במילים שלך כאשר המשמעות שלהם לא יכולה להיות ברורה לו כמו שהיא ברורה לך
זה לא אומר שכל אחד לא יראה דברים מפרספקטיבה שלו
אלא שהוא יראה דברים דרכו דרכך דרך השיר. זה מה שאתה צריך לשאוף אליו אני לא יודע אם אתה שואף אליו או לא אבל ניראה מהיצירות שלך בינתיים שלא
ניראה לי אבל שאני טועה
[ליצירה]
יש לך שירים שהם בעצם שורות רהוטות עם משמעות שאין לה תכלית כל עוד הם באים לבדם
תאר לך שהיית יוצר תהליך שמביא את הקורא בהכרח לשיר הזה או כל שאר השורות שלך
הסוף היה התכלית השורה הייתה מקבלת משמעות ותכלית
ככה סתם היא עוד שורה שכל אחד רואה בה משהו יפה כשהוא מגיע אליה ממקומו שלו ונתקל בסוף במילים שלך כאשר המשמעות שלהם לא יכולה להיות ברורה לו כמו שהיא ברורה לך
זה לא אומר שכל אחד לא יראה דברים מפרספקטיבה שלו
אלא שהוא יראה דברים דרכו דרכך דרך השיר. זה מה שאתה צריך לשאוף אליו אני לא יודע אם אתה שואף אליו או לא אבל ניראה מהיצירות שלך בינתיים שלא
ניראה לי אבל שאני טועה
[ליצירה]
בשיר
היוצרת מבטאת היטב את לבטיה בשילוב תארים מעולם התנ"ך ומעולמה הפרטי שמלא כל כך.
הקורא, נכנס לתוך תוכו של העיניין ומזדהה עם ההתחבטות.
לכאורה, זהו מצב ללא מוצא. לפחות כל עוד אין משהו או מישהו שיאיר את דרכה לתשובה הנכונה.
לקורא קשה להחליט מה יהיה בסופו של עיניין אך בעקבות השורה האחרונה המסיימת את היצירה אין לקורא אלא לאחל הצלחה ולקוות שאלוקים והעולם יהיו בעזרה.
הייתי ממליץ לקוראים לעקוב אחר השירים הבאים!!
[ליצירה]
יהודיה, אני ממליץ לך לא לכתוב בצורה המרכזית כי זה פחות קריא. לא ממש מוצלח בכל שיר.
הנה הארותיי:
חוט של משי, עדין
כמעט שקוף
כמעט בלתי מורגש. * לא מתחבר כל כך עם שאר השיר. הקשר מובן אך לא זורם.
וכשאני בבדידותי
סיבים דקים של משי
עטפוני, * למה בזמן עבר? לא שייך לזמן שבו מתחילה.
והוצפתי* געגוע. *כנ"ל
דבורים קטנות
מפזרות על עפעפי*י אבקן
מהפרח שעזבתי.
אהבה עדינה,
. חוט של געגוע
הרבה הצלחה בהמשך.... שי.
תגובות