[ליצירה]
לא נבהלתי, רואה אני אותך מסתרקת מבעד לחלון, שיערך גולש על כנפי הרוח, עוטף את צווארך כצעיף.
בואי, לחשתי לך, ונסחפת עימי לעבר האביב.
פוסעת את אחרי עקבותיי, נצמדת את לרגש רוחי,
פחדתי, ועזבתי אותך מוכת רוחות,
בורח משמש בורח מצילי.
ואלייך נסחף אני גולש מעונה לעונה,
עד החורף יגיע ואגלוש לחלונך,
ציפור חורפית לבנה.
[ליצירה]
ליתוש יקירתי רק עכשיו נודע לי..
מזל טוב !!!
הרבה שמחה ואושר (וגם עושר לא יזיק...)
שתכתבי רק דברים טובים
ושרוח הכתיבה לעולם לא תעזוב אותך.
מעוז צור.
[ליצירה]
הם אחרי ואני איננה
נמוגה לתוך ים של תככים
וכל הדיכוטומיה ממני והלאה
נסגרים שערי רגשותי המכים
ומאחורי מלחמה, מי ינצח ?
קול צחצוח חרבות וסכינים
כל רגש רגשותיו לי שולח
ואני יודעת כי סערת רגשות לי בפנים.
[ליצירה]
"יש לי לב ויש לי נשמה"
נקודה ממש יפה שהאיש שניסה לא הצליח.
ואילו הטיפות.. כן.
דווקא שהצלחת להקשיב לטיפות הנופלות ולחבר מהן מנגינה.. דווקא אז כאב לך שבמסה קריטית כולן מזכירות לך כמה את ריקה ..
[ליצירה]
רגשות אפשר להביע בהרבה צורות,
אך נראה לי שככל שהרגש עמוק יותר,
הוא מתבטא בצורה עמוקה יותר.
ואין יותר עמוק מדמעות שזולגות ישר מהלב...
וכפי שכבר נאמר : דברים היוצאים מהלב,נכנסים אל הלב. הבעיה היא שלא תמיד ה"מקבל" מקבל ורוצה את מה שנכנס אליו.
[ליצירה]
מאבק תמידי בין היכולת לאהוב
והיכולת לפגוע.
שני הדברים משתלבים להם בכל
שלב בהחלטותינו.
האנשים שהכי יקרים לנו
פוגעים בנו הכי עמוק
ואנחנו מקבלים את פגיעתם באהבה.
לפעמים אנחנו בעצמנו לא מודעים לכמה אנחנו יקרים לאדם מסויים,
ובמעשה קטן של חוסר תשומת לב מצליחים לפגוע בנקודה ממנו הוא אוהב.
אכן שיר מדהים.