[ליצירה]
השראה אובדת
יורם - כל כך מבין אני את מצבך, שנים שלא נחה ידי על דף, שנים שלא נבעה מילה מהוויתי, והנה באה דחיפה קטנה.. שזרקה אותי שנים אחורה והחזירה אותי לביקור באתר זה, שיטוט בין שירים ישנים, מעבר על תגובות והגעתי אליך. ובבת אחת עולה בי הדחף, גל שנעצר ונדחק לעצמו, ממרום השנים שעברו, חוויות, נסיונות, הצלחות, אכזבות.. מסתבר שההשראה לעולם כאן היא, לידנו, מחכה נתעורר למגעה, אך כובד החיים מאיתנו מונע, לשלוח יד לחפון מילה.. וגם התגובה הזו שאני כותב לך, יותר משנה לאחר הפרסום, מקווה שתגיע אליך, ולא רק, אלא גם למחברים אחרים במצבינו. קשה להחזיר השראה שאבדה.. וגם אני - מנסה.
[ליצירה]
יפה ונחמד,זורם וקליל.
האמת, ישועות ונחמות,שהסיפור לא רחוק מהמציאות...
יש לי בחצר כמה חתולים לבנים שב-ה-ח-ל-ט תקועים...
כמו מסמר.
אז אם למישהוא מתחשק חתולים שחושבים שהם מסמרים...שייתה וייטול..
[ליצירה]
אירונית היא הקידמה...
בילדותי גדלתי על שפת יער רחב ידיים,
היה הוא לי למפלט, למסתור, למשחק.
אך בוקר ולפתע רועשות האוזניים
מקול מסור חשמלי שעל עץ מונחת.
ועתה לה קמה שכונה לתפארת,
בינייני קומות ומשרדים.
איה לו היער ששחקתי בו כילד ??
ביער של פלדה ובטון
ילדים משחקים..
[ליצירה]
מאבק תמידי בין היכולת לאהוב
והיכולת לפגוע.
שני הדברים משתלבים להם בכל
שלב בהחלטותינו.
האנשים שהכי יקרים לנו
פוגעים בנו הכי עמוק
ואנחנו מקבלים את פגיעתם באהבה.
לפעמים אנחנו בעצמנו לא מודעים לכמה אנחנו יקרים לאדם מסויים,
ובמעשה קטן של חוסר תשומת לב מצליחים לפגוע בנקודה ממנו הוא אוהב.
אכן שיר מדהים.
[ליצירה]
שיר מקסים.
שמרת יפה על משקל,אך חרוזים...
סתם... הדסוס,את כותבת יפה וטוב,
אך לפעמים בכתיבה,הדברים יוצאים עמוק מהלב...
והלב, לא יודע משקל וחרוזים.
המילים בהחלט אוהבות אותך.
תגובות