משה אהרון
-
כי זה כל האדם.
"...וזאת תורת האדם ה' אלוהים
[שמואל ב' ז' - 19]
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] משהו כנראה "משחק" במספרי הצפיה הצמודים ליצירות וכבר לא פעם אחת מאפס אותם תמיד ל - 1. למשהו יש הבנה, או ידיעה, מה זה ועל מה זה [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ותמציתי - ככמוסה מרוכזת. ובערבו של שבת קודש של פרשה זו קשה לי שלא לפרוק משהו גם מזיקוקיי. אני מקווה שיהא זה משהו "משבעים פנים". כבר בשמו של קורח תמצא, את אבני הבנין למגמת ההרס הפנימי והחיצוני הוא כפייתי [הצלצול של השם מזכיר היכרח].הוא קירח מכל הכיוונים והוא לעיתים קפוא כקרח והוא גם איש מזימות לרקוח [רקח] והוא גם לא מניח לדבר בלתי אם חקרו [חקר] ועד תומו לפי מראה עיניו. והוא גם לבסוף "רחק" שנאמר "ויאבדו מתוך הקהל". אבל יותר מזה ביטוי הפתיחה : "ויקח קרח" הוא באמת בבחינת "צופן גנטי", רב משמעות וכיוון. ראשית כבר בעצם הצירוף של המילה "ויקח" עם השם קורח זועק לכאורה, להשוואה ביניהם, תוך הפרדת האותיות השוות והתיחסות ונתינת משמעות מהותית רומזת לאותיות השונות. האותיות השונות "ר" בשם קרח מצביע על המגמה האובססיבית לשאוף בכל מחיר להיות ה"ראש" וכל הדינאמיקה בחייו היתה לקח את הראש והאותיות השונות במילה "ויקח הינם אותיות המרכיבות את שם ה' כאילו להוסיף ולומר לקחת את הראש גם במחיר של "לקחת" את ה'. וכך ברור אולי עתה מה "לקח" קורח את תפקיד הראש בעבודת ה'. במילים אחרות, מה שלקח קורח היה לא פחות מאשר את תפקיד הכהן הגדול בפועל נכנס למשכן ויצר עובדה קיימת . זו הסיבה שקרח לא מדבר בכלל בהמשך מבחינתו כבר נעשה הכל. זו הסיבה שלא אחר מאשר ה' מכנה בהמשך את המשכן "משכן קורח ודתן ואבירם . וזו הסיבה שברצות משה לצמצם נזקים מיד הפנה את תשומת הלב לבוקר ולהיבט פולחני עם פוטנציאל נמוך יותר של מחתה וקטורת[למנוע מקורח לעבוד בעבודה אחרת במשכן הקרבת תמידים וכו']. זו הסיבה גם שקורח הכין גם חומת גיבוי של 250 איש "נשיאי עדה". ודוק ולאנשיאי העדה [בהא הידיעה] היו אלה מנהיגי ביניים שאצה להם הדרך וקורח הבטיח להם הבטחות... בניגוד לפרשנות הקלסית לא נראה לכאורה שאלה מניעיהם לכתחילה היו עניניים שהרי הם מכונים "שרופים" ונכללו בהגדרת הכתוב של "רשעים". אומנם, דינם נגזר לשריפה על פני האדמה פחות מדינו של קורח ודתן ואבירם. אם כן איפה היה הצמד הזה דתן ואבירם, בכל הפוטש הלזה דתן ואבירם היו אופרה אחרת . להם היו אינטרסים שונים הם חברו לקורח רק על מנת להפיל את משה. הם היו חובבי מצרים מושבעים נושאי "תרבותה" ברמה . לא התאים להם חזון ארץ ישראל ולכן הם ניסו להתחכם להשאר באוהליהם כאילו לא להיות מעורבים פיזית ב"כבישת" המשכן והפולחן. אבל כאמור הקב"ה חשף ערוותם ויותר מפעם אחת כינה את המשכן ה"כבוש" - משכן קורח ודתן ואבירם .. המשך בהזדמנות אחרת ..[אופי העונשים בהלימה למעשים ועוד] תודה על ההזדמנות ושבת שלום [ליצירה]
- [ליצירה] יש בך משהו אנושי תמים ושובה לב. אבל בסופו של דבר, אנשים כמוך "יקרצפו" לנו משיח על אף שיכול , שלא לכך הם מתכוונים [ליצירה]
- [ליצירה] לשרף בס"ד אין כל סתירה. רק לנו ילודי אישה הראיה הנה חד ממדית וערכית. בראיית האין סוף הכל בערבוביא, וב"בליל" הבלתי נראה לנו, בסופו של דבר, הרע היחסי מתבטל בפני הטוב המוחלט יותר הקב"ה אמר על משה ואהרון : "על אשר מעלתם בי". ובכל זאת הראשון: עבד נאמן שלא היה כמוהו ואף לא יהא: תמונת ה' יביט והקב"ה דבר בו פה אל פה. והשני כמאמרך "בחיר ה'" ושר השלום,שאין מטבע של שלום מתקיים בעולם בלוא סגולתו וחתימת ידו ובכל זאת, ביקשה התורה בכוונת מכוון, לחדד גם את טעויותיהם של שני גדולים אלה, והכל על מנת שנלמד ונפיק הן מהטעויות והן מהעונש את שראוי לנו להפיק לדורות. על דרך הכלל, שאין ילוד אישה שאינו טועה [רק גדולי תורה של היום אף פעם לא טועים] לענין הפרט במקרה זה [אהרון], ביקשה לכאורה התורה לרמז לנו, כי כהן ונביא אשר פועלים תחת כניעה לעם לא רק מועלים בתפקידם, אלא שסופם שהם הם אשר מוליכים את העם לעבוד עבודה זרה [ליצירה]
- [ליצירה] ושוב, תודה לגוד. אכן לא שמתי לב ונשמטה האות [ליצירה]
- [ליצירה] לזיווה גל ת ו ד ה [ליצירה]
- [ליצירה] תודה למאיר תודה על התייחסותך המעודדת לפעמים אני שוקע בהרהורים נוגים שאני מלהג אך את עצמי לשווא והנה בכל זאת יש הקוראים אותי ואף מהינים להביע זאת בשער בת רבים שוב תודה לך בענין הערתך שבסיפא. אתה בעיקרון צודק ואפילו מאד. בכלל אני ער לחולשותיי לעיתים אני אך מפגין יומרה של ידענות ולא תמיד יש לכך כיסוי כך שלא פעם יותאים מתחת ידי גם שבבים שלא ממין העניין יחד עם זאת לטוב או לרע אני מאמין גדול שאנו חיים בעת שלשבירה של מוסכמות רבות של טישטוש גבולות עליהם הצבעת עיין גם, אם יצא לך, בפרום סרוגים [אתר] רשימה תחת הכותרת וזאת הברכה - נשמת אפה של הברכה נעלם - אור אחר. משם אולי תיווכח כי אישית אני מאמין שאפילו משהרעיא מהימנא קיפל בנבואתו תהליכים של "גיור" והשלמה ממין האמור. ושוב תודה לך [ליצירה]
- [ליצירה] ליהוידע תודה. העלת שלל של נושאים , הררי עולם ואושיות עד. ואני בכלל קטונתי. אף על פיכן, בקוצו של עטי הדל, להלן דעתי שקל מאד לחלוק עליה. בחייו של אדם מישראל, מושגים כמו "חוקי בסיס" ו"לוגיקה קלאסית" , הינם מושגים "נזילים" ולעיתים תכונתם זו, היא היא דווקא הערך היחודי המוסף. ולפיכך, ולכאורה, גם הצבעים "שחור ולבן" כמו "שקר ואמת", הינם ברוב המקרים, קטבים של מדרון,או כיסופים . רוב רובו של הזמן ורוב רובם של האנשים מצויים בתווך, בתוך אותה העננה של "זיקוקים אפורים". נכון, כדבריך, האהבה אינה לוגית ואף אני מסכים לעובדה ,כי אהבה לאישה אחת אינה מחייבת כלל שנאה לאחרת. כל מה שביקשתי ברשימתי לחדד הוא, למעשה שני יסודות עיקריים, שאינם סותרים כלל את דבריך. האחד כי בנסיבותיה של לאה תחושותיה הסוביקטיביים היו כשל "שנואה" ומאידך אישה שחשה כאמור אינה נותרת לבדה בארץ רבה . וכי מהשמיים לא אדישים כלפיה . ומהשמיים מתיחסים למצבה כאל "שנואה" תוך דגש שאומנם שאין "שונא" בר עונשין -ככזה . ולכן מצבה "כשנואה" הובילה לכאורה, אך לפיצוי אישי של "ויפתח ה' את רחמה" הרחמים העצמיים שקבלו לגיטימציה ברחמי שמיים .[לכאורה יעקב שלו מיחסים פרשנים "שנאה" לא נענש לכאורה וודאי לא כ"שונא" אשתו"] רשימתי מכוונת לצאת חוצץ כנגד כל אלה שמפרשים לדעתי שלא כהוגן ולא נכון פרשיה זאת בכך שמגדילים מחד ליחס ללאה תרמית או שותפות מודעת לתרמית ומאידך מיחסים כאמור, שנאה ליעקב . על כן, ביקשתי לומר, כי לא בכדי המקרא אינו מיחס את ה"שנאה" ליעקב, אלא מותיר אותה נטריאלית והכל כאמור שנגיע לכלל אותה הקונסטרוקציה הפרשנית כאמור שתחושה סוביקטיבית של שנאה יכול שתהא הגם שאין גם כדבריך שונא לא במקרה זה ואף לא "רעיונית" בכלל. מהדברים האמורים ברור,[כדבריך] כי לא רק אהבת אישה אחת אינה בהיכרח שנאה לאחרת. אלא בפועל על אף שהמקרא מציין כי שנואה לאה" הרי שבמקרה זה לא היה "שונא" [ודאי לא יעקב] אלא היה מצב טרויאלי לחולטין שגם אתה ובצדק עומד עליו ולפיו קיימת אהבה עזה יותר לאישה אחרת והאישה הנאהבת פחות או אפילו לא נאהבת בכלל חשה כאמור תחושות שסוביקטבית, שבנסיבות הענין וזה הרבותא של המקרא, אי אפשר להגדירן אחרת מאשר מ"שנאה" [ולא מתוך קביעה כי קיים "שונא" בר עונשין] ואשר רעיונית הגדרתית הדבר אושר גם על ידי ההשגחה שנאמר : "וירא ה' כי שנואה לאה. מהדברים ביקשתי להפיק תובנה להוויתינו דהיום בבחינת חזקה כי כל אישה שאהבתה נחלקת עם אישה אחרת וודאי ביחס נחות יותר חשה היא לעצמה "שנואה" ולדבר משמעות ערכית כפולה,כאמור לא בהענשה פורמאלית בהיכרח של ה"שונא", אלא להביא לתשומת ליבו ל"עוול" אנושי מסויים שבחשבונות שמיים אף ראוי לפיצויי כאמור רחמים עצמיים - אל מול רחמי שמיים של פתיחת הרחם . ואולי גם ב"הענשת" יתר הנפשות הפועלות בסגירת רחם הגם שכאמור ואני מסכים איתך שחטאם אם היה כזה לא "השתכלל" לכלל "שנאה". אני מצטער אם יגעתי אותך , ועוד יותר על כך שתשובתי הוקלדה שוטף ומבלי לנסח הדברים בצורה סדורה ומובנת יותר. ברשותך יש לי מנטרה , המסייעת לי "לפרוס כנפיים" לפעם הבאה : ו"בצדקה תכונני" והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה. [ליצירה]
- [ליצירה] לכנפי שחר - תודה על התיחסותך. חששתי לרגע שהדברים כלל לא מובנים. והנה שמת לב אפילו לצירוף : "יגיעת המראות", שתוסס בתוכי מאז שעמדת על דעתי - כמשפטן. תודה לך [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון הגולמי יפה. אך נראה לי כי קיימת חוסר עקיבה והלימה בווריציות השונות אל מול מקבילהן ההסטוריים. וגם השינוי והישום, נראה לי מלאכותי מדיי. אבל משראיתי כי מיחסים בכי ספרותי לרבי עקיבא כיום. לא יכולתי להתאפק ולשרטט בכי היסטורי ריאלי יותר שאני אישית מייחס ולו גם רעיונית לרבי עקיבא . [והוא מבחינה "לקחית" חשוב לא פחות לימינו]. משמתו כל תלמידיו, עמד ובכה עליהם ואמר ווי לי ששניתי להם כי "ואהבת לריעך זה כלל גדול בתורה. ולא שניתי בעבורם,אמיתה של תורה כי הוא: " כל התורה כולה.". שאם כן, וודאי היו נזהרים שבעתיים בכבוד זולתם ולא היתה באה עליהם מגפה משונה זו. שנה טובה [ליצירה]
