צוקים נישאים
דוממים אלי
והודם עלי
כמו צופנים בחובם
סוד נשגב
נורא
ואני אַיִן בשבילים מפותלים
דבק בסלע
כי דרך לו
למדבר
לדבר
כ"ח אדר ב' ה'תשס"ג
(הוחזר בעקבות לחץ מתון..)
מויש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בנאדם!!! צא מהקוקניקיות!!! סתם... ממש יפה רק לא הבנתי מה המילה 'אין' עושה בשורה מספר 7... [ליצירה]
- [ליצירה] לצאת? לצאת?! למה לצאת?.. בכל מקרה, אני אשמח אם תסביר למה אתה חושב שאני כותב באופן 'קוקניקי'.. והמילה 'אין' עושה שם את הרגשת האפסיות מול העוצמות האדירות של המדבר. [ליצירה]
- [ליצירה] תודההההההה!!! ב"ה תמיד ידעתי שלחץ מתון עשוי להיות יעיל תודה רבה :-) אש - "ואני אַיִן בשבילים מפותלים", אם אני לא טועה, משמעו - אני כלומדבר בשבילים מפותלים. [ליצירה]
- [ליצירה] צוקים מצמרר. מה זה ואני אַיִן בשבילים מפותלים? אינך סבור שנכון יותר : ואני אנה בשבילים מפותלים? לאה מרחב [ליצירה]
- [ליצירה] מדומני לאה, שכוונת הכותב היא, שהוא בעצם כלום לעומת העוצמה שמוקרנת אליו מפיתולי המדבר. לא? [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן כן, זו היתה הכוונה באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] ואיפה אתה נמצא בכל זה? השיר יפה, אבל לא מובן מי למה או מה למה? בגדול נהניתי לקרוא. [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן, אני אחרוג עכשיו, ואגיב. בלי לומר כל מיני מילים יפות מסביב, כמו מדהים, מקסים, נהדר, נפלא או וואוו, אני פשוט לא זוכר שקראתי סיפור יותר טוב מזה בצורה. אולי זה כי אני נוגע בדבר, ויתכן שהגזמתי, אבל כך אני מרגיש. זה הכל, ולכן הוא בודד ברשימת האהודות שלי. [ליצירה]
- [ליצירה] . תודה. ותודה מיוחדת שלא הצלחת, שי. אם הכוונה להוסיף ניקוד ב'אלי-מות', נראה לי שזה אמור להשאר ככה. האמת היא שלא חשבתי שאפשר לקרוא את זה כ'אלימות' כשכתבתי את זה, אבל באמת - מה זה משנה מה חשבתי כשכתבתי את זה, כל אחד יקרא איך שהוא רוצה... [ליצירה]
- [ליצירה] * קודם כל - תודה. ההמשך יבוא, בעז"ה. כלומר, ההמשך מתוכנן, אבל זה לו זמן רב מאוד שהוא מתעכב איפשהו בדרך בין הראש ליד, לעפרון ולדף.. על כל פנים, אני מקווה שהוא יבוא. חוץ מזה, זה נראה כאילו אנשים מנסים לראות (או רואים) בסיפור הזה סיפור שאפשר לפענחו, ובוודאי כותבו התכוון למשהו מסוים. אז לא. לא התכוונתי לכלום, חוץ ממה שגלוי לעין, וקצת ממה שפחות גלוי לעין. אבל מה לעשות,ברגע שכתבתי ופרסמתי, היצירה כבר לא שייכת לי, וכל אחד יכול לראות בה מה שהוא רוצה. אז אם מישהו מחפש פענוח, אצלי הוא לא ימצא. אבל אם הוא רוצה לתת פירוש משלו, או לנתח, ואולי גם לנסות להבין מה היה בראשו של הכותב כשכתב את זה, ואלו תסביכים נפשיים עומדים מאחרי הסיפור ובלה בלה, אין לי בעיה, בכבוד. אבל לדידי, זה רק סיפור, ותו לא. ושוב תודה, אם כי אני ממש לא חושב שהכישרון נוטף לי בין האצבעות, הראל. אולי יש לי כשרון ואולי לא, את זה אני לא יודע. אבל בודאי שאין צורך להגזים. [ליצירה]
- [ליצירה] אוהו! מסכים בהחלט. הכתיבה שלך באמת "שווה משהו"... [ליצירה]
- [ליצירה] אוהו דווקא די משוכלל. יש לציין שלא ממש חשבתי על זה באמת, אבל בכל מקרה נראה לי שהכותרת תשאר ככה. בכל מקרה הכל נתון לשינויים. [ליצירה]
- [ליצירה] בסדר, אמרנו פחות או יותר את אותו הדבר. מה שאמרתי זה שאדם צריך למצוא לו בתוך השדה שהוא הולך בו ומגדיר את עצמו בתוכו, את התלם שהוא חורץ לעצמו. רק למה שאני קראתי שדה את קראת תלם, אבל הרעיון הוא אותו רעיון ביסודו, לענ"ד. אבל על כל פנים, אני שונא לומר "האדם צריך". [ליצירה]
- [ליצירה] * טוב. :-) [ליצירה]
- [ליצירה] אחד החזקים שיש על זאבי. וגם עכשיו, כשאני עובר על מה שאספנו על זאבי בינתיים וקורא את זה בפעם המי-יודע-כמה, זה עוד חונק לי את הדמעות בעין. "..וגוש חוסם בגרון". יראה אור בעז"ה, וטוב שכך. אוי, זאבי. [ליצירה]
- [ליצירה] .. קודם כל, טוב לראות אצלך סוף סוף קצת אופטימיות בין השורות, בנוסף לכשרון המופיע תמיד.. חוצמזה, תודה לי? תודה לך, שהסכמת לפרסם! האמת, אני לא יודע איך הייתי מתיחס לשיר הזה אם לא היו בו את שתי השורות האחרונות. ידידיה מוסר נשיכות. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי בהחלט. ממש נהנתי. [ליצירה]
תגובות