שומע את קולך
מתגלגל
מהדהד
על הרים וגאיות
מוּשר
בפי ציפורים וחיות
צומח
בפרחים ואילנות
ביניהם יושב
מאזין
מביט
קורא אליך
בקול גדול
נכסף
כמה.
אשרי שומעי קולך
באור פניך יהלכון
י"ח-אור לי"ט שבט ה'תשס"ב
[ליצירה]
ובכן,
אני אחרוג עכשיו, ואגיב.
בלי לומר כל מיני מילים יפות מסביב, כמו מדהים, מקסים, נהדר, נפלא או וואוו, אני פשוט לא זוכר שקראתי סיפור יותר טוב מזה בצורה. אולי זה כי אני נוגע בדבר, ויתכן שהגזמתי, אבל כך אני מרגיש.
זה הכל, ולכן הוא בודד ברשימת האהודות שלי.
[ליצירה]
כן,
אבל לפעמים גם אם האדם לא מגדיר את עצמו בדרך מסוימת, כל עוד הוא יודע מה הוא רוצה מעצמו, כל עוד הוא יודע לאן הוא שואף, הבדיקות האלה נעשות לפי קריטריונים ברורים.
אז נכון שאני לא מדבר על מה שאת כותבת כאן, כי אני מדבר על בנאדם שכן ברור לו מה הוא רוצה. אבל מצד שני, הוא לא הולך בתלם, אלא הוא חורץ לעצמו את התלם שלו, ובזה זה כן דומה למכותב של המכתב הזה.
נראה לי שיש בזה איזה דבר שהוא יתרון, בחיפוש התמידי. לא דיברתי על חיפוש של שדה לרעות בו, אלא חיפוש של תלם, או חריצה של תלם.
סתם מה שחשבתי בעקבות המכתב הזה (ולא רק בעקבותיו..)
תגובות