את פוכרת ידייך
יחד הן יוצרות
בריכה.
אני מביט בהן
בפכירה יש מים:
הולכים ומתרוקנים
זליגה כלפי מטה
בפכפוך ובטפטוף
לריק
אני לעצמי אומר:
עמי תקווה כנה
כי האהבה שבך
לא תיטוף לריק
לא תיזל ותאזל
תיטוף היא לתוך
הלב הפועם
וממנו
אליי
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
יא ירושלמי
האם פחדן אתה כמו זבוב קטן
מדוע לקריאתי לא עמדת מוכן?
לדו קרב פואט
אף לא הרמת את העט.
במחשבים בבן גוריון בחרת
ובהתעלמות ובאי כבוד בחרת.
שלחת את שלי העלמה
להשיב במקומך מלחמה
הסתתרת מאחורי עלמה צעירה
ובחרת במיסתור המערה!
הלא תבוש יא קומוניסט
שבחרת בדרך האופורטוניסט
את המקללת שלחת במקומך
ונותרת רועד מפחד
תחת השמיכה שבביתך!
[ליצירה]
שיר המורה על יציבות ללא אדים ואוויר, על רגל נטועה בקרקע, על שורשים במקום,באדמה ולא באוויר, בפנטזיות.
רק אל תשכחי את המעוף והדמיון תוך כדי שאת צועדת על קרקע יציבה מאוד
:-)
תגובות