את פוכרת ידייך
יחד הן יוצרות
בריכה.
אני מביט בהן
בפכירה יש מים:
הולכים ומתרוקנים
זליגה כלפי מטה
בפכפוך ובטפטוף
לריק
אני לעצמי אומר:
עמי תקווה כנה
כי האהבה שבך
לא תיטוף לריק
לא תיזל ותאזל
תיטוף היא לתוך
הלב הפועם
וממנו
אליי
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
שיר מתנה
לכבוד טלי פחימה:
בחורילה בת פושקנצה וסוס יאור
אשר הלכה בדרך בן בעור
בדיוק כשפרעה ניעור
והטילה לבור.
וטלי פחימה הגדולה
מילמלה ומילמלה
ואז אור הבהיק
וירושלמי הופיע והדליק
אבל נשאר כדי להציק
ועליה בטעות הריק.
והשב"כ בא מהונגריה
וכיבה עליה סיגריה
ואת ירושלמי קיבל
כמרגל ואף כמחבל
והוא נחקר במתקן
וצרחותיו נשמעו עד כאן
ואני עליו ברחמים
הגנבתי לו סל מטעמים.
וירושלמי המרוכך
עבר מיד מהפך
נעשה כהנא חי
וצעק ססמאות
עד בלי די
תגובות