כמו בילדותי, כך גם היום, כשמזיזים ארון, ומנקים את כל הטינופת שנדבקה שם לרצפה, תמיד יש לי תקווה בלב, שנמצא שם אוצר, משהו שהרבה זמן חיפשנו, או ששוה משהו.
[ליצירה]
ובכן
ידידי אורי, אמשיך בשירשור
אף שלא קיבלתי כל אישור
ממזר הפרחים כנראה רועה בשדות זרים
וגולש להנאתו בעשרות אתרים אחרים
אז למה לעשות לי עכשיו מזה סיפור
ובכלל, מה עם חופש הביטוי והדיבור?
אאחל למירב שתזכה עוד לשיר "כד קטן"
בעברית, באנגלית אמריקאית, או באפריקנס
ושהיא תוכל לעוץ לילדיה מה להתחפש ולדעת
שאין לבלבל בין תחפושות ליצן וראש הדלעת
ובין סופגניה לדונאטס ידליקו בחלון חנוכיה
בלי צורך מבולבל לרוץ שבוע קודם למשתלה...
ושגם אם היא לא תצלח כמוך לחרוז חרוזים
לפחות שתוכל לזמזם ברצף את כל הפזמונים
שהפכו והופכים את חיינו המיוחדים לעולזים
בארץ זבת חלב ודם, שאליה אתם תמיד מוזמנים...
[ליצירה]
דנדוש
את אמרת שהשאלות קשות מידי
וזה עבר להנהלה
תני לו להחליט בעצמו אם נכשלת
אולי הוא חושב אחרת?
אולי יצא מזה משהו? למדת מזה משהו?
קבלי חיבוק וירטואלי
[ליצירה]
סכין בלב
אין מלים יותר מדוייקות לתאר את הכאב
ואת הטירוף במציאות ההווית שלנו
ובחיים הירושלמים שלנו,
איכשהוא ידענו משהו, כשהיינו ילדים ושנאנו את השם הזה
תגובות