[ליצירה]
יש לך שירים שהם בעצם שורות רהוטות עם משמעות שאין לה תכלית כל עוד הם באים לבדם
תאר לך שהיית יוצר תהליך שמביא את הקורא בהכרח לשיר הזה או כל שאר השורות שלך
הסוף היה התכלית השורה הייתה מקבלת משמעות ותכלית
ככה סתם היא עוד שורה שכל אחד רואה בה משהו יפה כשהוא מגיע אליה ממקומו שלו ונתקל בסוף במילים שלך כאשר המשמעות שלהם לא יכולה להיות ברורה לו כמו שהיא ברורה לך
זה לא אומר שכל אחד לא יראה דברים מפרספקטיבה שלו
אלא שהוא יראה דברים דרכו דרכך דרך השיר. זה מה שאתה צריך לשאוף אליו אני לא יודע אם אתה שואף אליו או לא אבל ניראה מהיצירות שלך בינתיים שלא
ניראה לי אבל שאני טועה
[ליצירה]
זה השיר מהיותר טובים שלך למרות שהשירים שלך לא כל כך משהו די חוזרים על עצמם המבנה שלהם חוזר על עצמם אין חידוש והם פשוטים מבחינת הכתיבה ולא עמוקים במיוחד אלא קובץ של משפטים יפים
[ליצירה]
העולם לא שפל
אולי אפשר לומר שהאדם שפל לכן הוא לא רואה את העולם כמו שהוא - כרצון השם
אמנם לשפל של האדם אין משמעות שלילית
להיפך
היא הסיבה שהתורה ניתנה לנו ולא למלאכים
אז
על מה בדיוק את קובלת שואלת
[ליצירה]
רק חבל שכבר שרו אותו
זה ניראה כמו כמה משפטים "ידועים" אסופים
בלי לחשוב על הקשר המבני שלהם אלא רק בפיטיות התיאורית של ההרגשה
כשגם לא ניראה כי הכותב מזדהה איתם לחלוטין
[ליצירה]
בכל מקרה
ההשראה הייתה לאור הפרקים החדשים של הסדרה סמולוויל
כאילו נשמה נולדה לעולם ואני לא מתכוון לתינוק ולגדילה שלו אלא לאותו רגע שבו אדם מהרהר על עצמו מעלה עליו הכתוב כאילו נולד
אז אתה נמצא במצב של משבר זהות העבר שלך לא אומר מי אתה
המקרים שנקלעת אליהם ברגע שהתעוררת הם לא שם כי הם חלק ממך כאילו גם הצורה בה אתה נראה והחיים שלך נראים. זה לא אתה
מי אני - מה האמת שלי - זה יכול לבוא רק ממני.
אמנם יכול להיות שהסיפור כבר נכתב. שהסוף - כדבריו של הסוכן סמית' במטריקס לניאו - הוא בלתי נמנע
אבל התפקיד שלנו שמגדיר אותנו כאשר כל השאר לא משנה הוא הצורה בה הסופר חושב עלינו. מה הוא חושב עלינו זה תלוי בנו. כלומר במה שאנחנו חושבים עליו אם בכלל.
[ליצירה]
אני לא יודע אם סתם יש לי ממצב רוח לתת מחמאות יחסית היום
גם השיר הזה ניראה נחמד.
אם כבר אני אציין כאן את ההחמצה שאני מרגיש מהרבה משוררים היום וכאן והנוכחי שבתגובותיו אני כותב. החמצה שמשוררים לא מתאמצים לעשות סדר למילים שלהם.
זה מגמה שננתהוותה במהלך הרבה מאוד שנים. מהצורה המדוקדקת של ימי הביניים לאנדרלמוסיה הנוכחית שמקורה אולי בגלל חוסר הזהות שהתרבות שלנו מושכת. חוסר זהות שמתבטא בבילבול.
אולי אבל דווקא עכשיו ראוי למצוא מקום לסדר דווקא בתקופה הזו של בילבול משום שמציאת סדר בימים טרופים אלו יכולה לנבוע רק מתוך ראיה חודרת ועמוקה ביותר שתטיב עם האדם שיבצע אותה ם שירו ועם קוראיו.
[ליצירה]
הרמב"ם כותב שאדם שמסתכל על המצוות ולא מבין את טעמן ואז אומר - איזה כמה נפלאה היא חכמת השם שנעלם ממני הטעם של אותה מצווה.
אז אותו אדם הוא מהסכלים הטפשים
פשוט
מידה לא טובה לתת לעצמך להתפלא מדבר שאתה לא מבין.
דווקא כשאתה מבין אותו תוכל באמת להדהם.
יש משפט של מטמטיקאי גדול שכחתי תשם.
ניראה לי כאילו כל ההרמוניה הנפלאה הזו של תנועת גרמי השמים הייתה קיימת אך ורק בשביל שאדם כמוני יגלה את סודה ויוכל להתבונן בהערצה על היופי של הסדר שבה
תגובות