סיומת/ שי דוידס
אז זהו,
זה נגמר.
אני מניח ראשי על חזה
ומקשיב לנשימותיה.
עולה, יורדת
ממשיכה לרדת
ועולה
בטנה.
שמנמנה, עגולה
נמתחת על כף ידי.
אני לוקח עוד שאיפה
ומסתלק.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הנה. זו היצירה. אין דמיון. האחרונה יותר מפותחת. כך אני חושב. לא? [ליצירה]
- [ליצירה] מסר עקר. אני מבין מה שאתה אומר אבל לא זאת הייתה כוונתי. הרי, אתה השתמשת בדימוי של שנת לימודים כתיאור הרגשתך. "חדרים" ו"פרוזרורים", יש בלב. מכאן ההשאלה. נכון? אם כך- זה נכון וידוע ששנת לימודים אקדמית נפתחת באוקטובר אבל זה לא משליך על מצבך שלך (על המצב האמיתי שבו אתה שרוי ומשתמש באקדמיה רק כמטאפורה). מבין? לכן, הסיום הזה לא מספק ולא מספיק (לעניותי). [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. כמה שדומה. כמה זה נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] ואז. לקחתי האמת בידך והרחקנו לכרתים. שם מצאנו האחדאתהשני. ולא הבנת- איך זה שאפשר להיות עם 4רגליים ו4 ידיים ו2 עיניים ולב- אחד. והסברתי והסברתי והס... רק כשהנחתי שפה על שפה, עין על עין, רגליים על ידיים חזה על חזה, הבנת. [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה, אחד התרגומים המוצלחים ביותר שלך. הנאה צרופה! [ליצירה]
- [ליצירה] כן. מלשון שמיכה. הפעולה של השתמכות נעשית בעיקר בבוקר כשצריך לקום ואין כח. [ליצירה]
- [ליצירה] איה, השיר כל כך טוב שעוד לפני שקראתיו שוב החלטתי לכתוב. אין הרבה אך עם זאת, הוצפתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן כך. תודה [ליצירה]
- [ליצירה] השורה האחרונה לא כל כך קשורה לשאר (אין הכוונה לתוכן). אפשר לשנות זמנים במשפט. [ליצירה]
- [ליצירה] ושוב, סנקסיו [ליצירה]
תגובות