בלי לעוג עוגה ובלי לעמוד בתוכה.
קיפלתי את כנפיי שלא ימוקו.
שמיים שחורים וטיפות על זגוגית המשקפיים
והעולם ואני מתקרצפים
בהבעה של עונג כלבלבי בל יתואר.
וראשי נמלא טל
ליבי רסיסי לילה רָ
טוב.
[ליצירה]
...
איי, זה טוף. כלומר, כל כך נכון.
השיחות האלה עם עצמנו שלא מובילות לשום מקום (בדרך כלל..).
לפחות טוב שאנחנו עדיין מתקשרים לעצמנו. ועם עצמנו. זה אומר שיש עוד תקווה...
[ליצירה]
...
בן,
אני מבינה את הצורך לכתוב ולפרוק.
אבל קודם כל.. אצלי, לפחות, ישנם שירים שאני כותבת אך ורק לעצמי. לא חושבת שמשהו טוב יצא מכך שאנשים אחרים יקראו.
בעניינים שבין אדם למקום, ובפרט בעניינים כאלה, אני חושבת שחז"ל כבר הגדירו את הגבולות ואמרו שווידוי עליהם הוא בין האדם לבין קונו בלבד.
ולא סתם.
ואם תאמר שפרסמת כדי להעלות למודעות- הרי שאני בטוחה שהמודעות לתופעות האלה קיימת.
מה גם, שאולי כשכתבת התכוונת להביע זעקה.. ניתן לפרש את השיר גם אחרת. ועובדה שיש מי מבין המגיבים שגם עשו זאת..
זה מה שאני חושבת, לא מנסה לפגוע או להתנשא חלילה, פשוט- מרגישה חלק מהאתר הזה ואכפת לי מתוכנו ומצורתו...
תגובות