בבוא היום,
עד רדת ליל,
כמעט בין ערב וערבָּיים,
עד רדת נשמה לשאול,
עד בוא גואל.
בין אשמדאי לערְבִיִים,
בין אור יהל לזפת משחירה,
תנוח נשמתי ותסובב אין קץ,
זה הוא עונשה...
נשמת מרה...
[ליצירה]
ואווו
אהבתי. חדשני ומקורי, ועם זאת, כל מספר וכל משוואה כל כך מדברת ומספרת.
זה לא מספר - זה סיפור!
התליון קצת בסוף הפריע לי, אבל מי סופר אותו בכלל?
[ליצירה]
זווית מעניינת
יוחאי (שם נהדר, אגב),
השיר שלך תפס אותי לא מוכן, בקטע של הזווית השונה. ציפיתי בהתחלה לראות עוד שיר של כאב משפחתי על בן שנפל, ודי הפתעת אותי מהזווית ההפוכה.
בהחלט מקורי, וכתוב טוב.
ולמיכל "הנפלאה" - לא תמיד צריך להגיב. לפעמים אפשר גם לשתוק...
[ליצירה]
גדול - הבנתך עמוקה מני ים
רק להוסיף בהמשך לדבריך המחכימים, כי אם אצל אלתרמן מנוחתו עדן, השעון גמגם, יודע-ולא יודע היכן הוא ומהו כיוונו בחיים, הרי שאצל ידידנו הירושלמי (מזרח ירושלים?) השעון ה-ו-ל-ם!!! הכיוון ברור והדרך נטויה!!
אביב - יישר כוח על פרשנות נהדרת!
[ליצירה]
אוי וייי אויי ויייי
אויי ויי אויי ויי אויי ויייי
לנין - איך זאת עשית לנו?
הלהרגנו אתה אומר?
כי מתנו גם נשפכנו
מצחוק - אינו גומר...
בירושלים עיר בירה,
ישנו שמואל אחד,
בעת אשר אותו עזבת
לבבו כה פחד...
אויי לנין... אוי מנהיג
מדוע מתת כה צעיר,
140 שנות חיים
הם מוות כה מהיר...
[ליצירה]
לא באתי לתאר את עולם
החסידות היפה.
באתי לתאר דברים שלצערי רואים היום. דברים מהחיים. אולי במקרה זה "נחת" על עולם החסידות, אבל בשום פנים לא בא לשייך את כולם ל"חסרונות" שעלו מהסיפור.
ודרך אגב, רובו באמת נכתב "מבפנים", ולא, איני חסיד.
תגובות