הערב
לבדי יבקר אותי, ואני אבכר אותו.
נגה נגה
-
לא כזה מעניין
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נגה נגה שקט ונעים! טעם של נעלי בית ישנות ומוכרות. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מנסה לכתוב לך תגובה ללא מילים, אבל משום מה היא לא נשלחת... אז קבלי תגובה עם מילים. אולי זה יצליח. [ליצירה]
- [ליצירה] היי חגיתית. תודה תודה (על המחמאות וגם על הפרשנות) וזר בתוכם - אין צורך להיות כה דרמטי. אם שלוש נשים בוגרות זיהו כאן את התחושה כנעימה/סימפאטית, כנראה שיש בזה משהו. ואולי אלמנט הזר בתוכן שלך הוא שגורם לך להבין ש-מר בתוכן. ולא היא. לא תמיד טב למיתב טנדו. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים.... עדין ,קולע ו............. עצוב... [ליצירה]
- [ליצירה] אני חייב לומר שאף פעם לא אכלתי נעלי בית ישנות, אבל בעיני המשפט לא שקט ונעים אלא פסימי ומר. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהימה מדהימה מדהימה שאת. אהבתי ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] לא ... דווקא לא עצוב בעיני. האופציה של הלבד נראית סיפאטית מידי פעם. והיא מבכרת אותה. גמני, לפעמים. אהבתי שוב. [ליצירה]
- [ליצירה] העצב... שזיהיתי כאן הוא מתוך הכרה שה-"לבד" מבקר כי אין אפשרות של יחד....או כי לא יודעים איך לקבל מציאות כזו כי הלבד כבר יותר מדי גדול..(ומבכרים את מה שמכירים..) כמובן שמידי פעם הוא אכן דבר מבורך ונחוץ... ערבה -שכנראה בגלל שהיא בוכיה רואה תמיד קצת עצב...(אבל היא עובדת על זה...) [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] גדול! [ליצירה]
- [ליצירה] * תגובת מחאה לגבי רמת הדיון כאן ותגובת אהדה לאחר קריאה נוספת את השיר בעקבות ההמלצות. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה 2 טוב, התגובה הראשונה שלי היתה מהבטן. התגובה השנייה תהיה קצת יותר שקולה, (כבר לא היה זמן לכתוב אותה כי נכנסה שבת). עכשיו לאור התגובות לתגובות זה גם ממש מתבקש. אז כן, אני דוגלת בחופש הביטוי, (גם לאידיוטים שממלאים תגובות בפורומים ב-YNET בסגנון "כל הסמולנים לכו ת..." אין ברירה, הרי במקום אחר אף אחד לא יתן להם להתבטא וזו כאמור זכות יסוד). משום כך חשבתי אולי להפנות את ההערה ליוצרת שתגביל את הקריאה "לגילאי 18 ומעלה בלבד" או "לא מיועד לאולפניסטיות עם לב חלש וראש כחול". ועוד הערה, אם כבר אווירה אינטימית - תשאירי את זה כמו שזה (כלומר בלי התנצלויות של כן מיני, לא מיני, או סליחה שנולדתי) כל אחד יעשה את הפרשנות שלו מעולם המושגים המפותח והעשיר (או לא, לצורך העניין) שלו. [ליצירה]
- [ליצירה] מי לא מכיר את זה החיבוק הזה, שכל אדם צריך. להיות עטוף/ה בתוך מישהו/י שישמש מחיצה מהעולם הקר והאכזר. מאורה תיארת את זה נואש ונוגע. וסתם הערה לחיים, (כי אני פחות יוצרת - כיום לפחות- ויותר ורדה-"תזרקי אותו"-רזיאל-ז'קונט לעת מצוא): בשביל חיבוק כזה יש גם חברים/ות, נסי אותם, זה בלי "כסף", כלומר זה אמיתי, אמנם לא החיבוק של "האחד", אבל יש לחיבוק הזה איכות משלו. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה איך אחרי כל מה שנאמר פה בשבחי היצירה הזו, (שלא די לה גם בעוד קבוצת מספרים אי רציונליים של שבחים כולל האינטרבלים שביניהם - אם הבנתי נכון או שרק סמטכתי מלשון סמטוכה את ההסבר) עוד נשארה לי אבחנה שעוד לא נאמרה: שימו לב איך היצירה הזו הגיעה בסך הכל עד אמצע טבלת היצירות החדשות, וכבר מספר כל כך גבוה של תגובות. כנראה שבכל זאת יש לנו, פשוטי המחשבה (מדברת בשם עצמי בלבד), חיישנים לזהות גאונות ולהגיע אליה בזמן. כל זאת לפני שהיא צוללת אל תהום הנשייה של יצירות צורה האבודות, שאגב איך עוד אף אחד לא כתב עליה עדיין.. יש מועמד לדעתי ובכל מקרה חתלתולי - שיחקת אותה שוב. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה אכן חוויה. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] ממש נהדר את מוכשרת אש! [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה בזכות התגובה שלך ראיתי שפספסתי את הסיפור המדהים הזה. כל כך חזק וצורב. אני חושבת גם שבחרת נכון כשבחרת שהתוקף הנאלח בסיפור יהיה עורך דין ידוע ומכובד וגם אשכנזי (הרשטיק). חשוב מאוד לניתוץ הסטריאוטיפ שיש לנו בראש לגבי איזה תוקף אפל גדל גוף משכונת המצוקה וגם תורם למתח הספרותי, כולל העובדה עם הספר שפרסם, שסוגרת מעגל. מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר על שמי פשוט יוצא מן הכלל. האקספוזיציה המינימליסטית של "ואני", תואמת למסר החוויתי שהשיר מנסה להעביר. השילוב בין ציטוטים השאולים מכתיבה גבוהה וכתיבה פופולרית גם הם משדרים תחכום עדין. למשל: ב"השיר הזה" בחירת המילה "הזה", המתכתבת עם הלייטמוטיב אצל נתן יונתן ז"ל, ראה "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא", ומאידך הרפרור לפיקיות ואמן התמלילנית מירית שם אור יבדל"א. ואילו הייתי אחת מהצד, טובי וכל החבר'ה הטובים הייתי ממשיכה ושופכת קולמוסי אט אט עד חשיפת גאונותו של המבנה הלירי הנדיר שלפנינו, המסווה עצמו במעטפת של מעין לעג עצמי. [ליצירה]
- [ליצירה] סופיתי איזו הבלחה נעימה... [ליצירה]
תגובות