קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
תודה למגיבים.
רעות דריי (או דרעי כפי שכיניתי אותה) היא אחת מן הכותבות הנחמדות שהיו כאן באתר. כיום נשואה, לומדת מדעי המדינה וצרפתית. מתגוררת בצפון.
ליצירותיה:
http://www.tzura.co.il/tshsd/yozer.asp?id=2657
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
--
קומפוזיציה נהדרת!
החלק האחורי של הראש מתחיל להתפורר ולעוף לכיוון ימין.
הפנים המופנות אל הצבע הצהוב נותרות באיתנותן ומפללות לעתיד טוב יותר מזה המצפה בצד שמאל
[ליצירה]
ואו איזו פסטורליה!
אני זוכר את המסגדים שהיו בדרך הנשיאים ולאורך דרך מצדה ושדרות טוביהו עד שבאו הציונים והפכו אותם לבלוקים ארוכים. אני זוכר את בית החולים אל סורוקה שהיה בית החולים המרכזי לבדואים ופלסטינים לפני שבאו הציונים והקטינו את מימדיו ואני זוכר את האוניברסיטת אל קודס (כיום בן גוריון) שהואילה לקבל יהודים לשורותיה והחצופים האלה גירשו את הבדווים ואת המרצים וב48 החריבו אותה עד היסוד.
תתעשת בן אדם. מה הייתה באר שבע עד 48? תחנת מסחר. עיירה מאובקת. נקודת מפגש ושאיבה לשבטי הבדואים. היהודים הביאו את הברכה
[ליצירה]
---
לא ידידי
קראתי בספרו של אורי מילשטיין (שירי רחל "סוד קסמם") שהיו מספר דברים שהשפיעו על שיריה של רחל וביניהם בעיקר החברה החדשה היהודית הסוציאליסטית שקמה בארץ ישראל בין הנופים העתיקים והתנכיים של הכינרת, הרי הגולן והגליל:
"הייתה זו תמימות קדושה שחוללה גם את עוצמתה הפוליטית,הכלכלית והחברתית של ת' העבודה הישראלית... וגם את פלא שירתה (אורי מילשטיין, עמ' 360)
אמת, ששיריה האחרונים היו שירי עצב, בדידות וגעגוע.
אמנם באחד משיריה היא מודה שיש ברוסיה ובאוקראינה נופים שעולים לאין ערוך על הנוף בארץ
תגובות